גרידי אילן נ' פסח מור

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

1.בפני תביעת התובע להשבת סכום פיקדון בסך 3,000 $ על פירותיו אותו הפקיד לכאורה בידיו הנאמנות של הנתבע, כחלק מחובתו לעשות כן על פי הסכם שכירות לפיו שכרו התובע ורעייתו דירה.

2.לטענת התובע, בתאריך 17.8.1998 הוא שכר ביחד עם רעייתו דירת גן המצויה ברח' הנשיאים 18 רעננה מהגב' דינה לואיס (להלן: "דירת הגן"). על פי סעיף 19.2 להסכם השכירות הפקיד התובע בידי הנתבע, שהינו עו"ד במקצועו, בטוחה במזומן בסך 3,000$ וכפי שוויה בשקלים במועד הרלוונטי 11,049 ₪.

3.ההפקדה בידי הנתבע יצרה לטעמו של התובע נאמנות מכוח חוק הנאמנות,תשל"ט-1979 (להלן:"חוק הנאמנות") ומכאן שהנתבע הינו הנאמן לסכום הפיקדון.

4.התובע הוסיף, כי הסכם השכירות העניק לו אופציות להארכת תקופת השכירות עד 31.8.2001 כעולה מסעיף 3.2 לו ובפועל הוארך מידי שנה עד 30.8.2003.

5.לפי הסכם השכירות הבטוחה שהופקדה עמדה בתוקפה עד 90 ימים לאחר תום תקופת השכירות המוארכת כשלאחר תקופה זו היה על הנתבע להשיב הפיקדון בצירוף פירותיו, כך התובע, לידיו.

6.ב"כ התובע פנה לנתבע או למי ממשרדו מס' פעמים לשם השבת הבטוחה אך בקשתו נענתה בשלילה. לפיכך הוגשה תובענה זו בסך 20,726 ₪.

7.כאן המקום לציין, כי התובענה הוגשה ללשכת הוצל"פ בראשל"צ כבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, לאחר מכן ובעקבות בקשות למחיקת כותרת ולבירור התביעה בסדר דין רגיל היא הועברה לבימ"ש השלום בראשל"צ ובהמשך להחלטת כב' הרשמת ארבל-אסל איריס שקבעה כי בימ"ש השלום חסר הסמכות העניינית לדון בתובענות שעילתה נעוצה בחוק הנאמנות, הועבר הדיון בתיק לבימ"ש זה.

8.בכתב הגנתו ציין הנתבע עובדות מעט שונות. כך ציין, כי הינו בן למעלה מ-80 שנה. כי בחוזה השכירות הוא ייצג את הגב' דינה לואיס כמו גם את אימה הגב' שרה הליברד בהשכרת נכסים השייכים להן ברח' הנשיאים 18 רעננה, ובהן דירת הגן שבבעלות הגב' לואיס ודירת גג שבבעלות הגב' הליברד שהושכרו לתובע ולרעייתו תחילה ובהמשך כפי שיפורט להלן לרעייתו בלבד.

9.את דירת הגן שכרו התובע ורעייתו למשך שנה אחת, בתאריך 17.8.98. במהלך 1999 שונה הסכם השכירות באופן שבמקום התובע ורעייתו יחדיו שכרה רק הגב' גריידי את דירת הגן. הגב' גריידי המשיכה לשכור את דירת הגן עד לשנת 2003 או אז חתמה על הסכם שכירות לפיו שכרה את דירת הגג השייכת לגב' הליברד, אימה של הגב' לואיס.

10.מאחר והתביעה מתבססת על הסכם השכירות הראשון וזה הסתיים ב-1999, כי אז עילת התביעה התיישנה. אשר לטענת התובע כאילו המשיך ושכר את המושכר לאחר מכן אינה נכונה ומהווה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב.

11.לגבי טענת הנאמנות שנוצרה לכאורה עם הפקדת הפיקדון בידי הנתבע טען הנתבע מפורשות כי הסכמי השכירות השונים שנחתמו לא הפכו אותו לנאמן בשום צורה ואופן ובמיוחד כשאלה ציינו כי הפיקדון מופקד לידי המשכיר ולא עוה"ד.

12.לטענת הנתבע מקורה של התובענה בקנוניה שבין התובע ואשתו לשעבר –הגב' גריידי, לאחר שהוגשה כנגדה תביעת פינוי לבית משפט השלום בכפר-סבא בעקבות אי פינוי דירת הגג ולאחר שלא שילמה דמי השכירות במשך 4 חודשים ובעקבות כך חולט הפיקדון. עוד הוסיף, כי התובע נזכר להגיש התביעה 9 שנים לאחר סיום הסכם השכירות לו היה שותף. מעבר לכך הוסיף, כי רק בעקבות הגשת התביעה, הגב' גריידי פינתה דירת הגג כאשר ביהמ"ש מחייבה למרות זאת בהוצאות המשפט.

13.לעניין הפיקדון ציין, כי זה הופקד ע"י שני בני הזוג גריידי מיד לאחר חתימת הסכם השכירות הראשון ב- 17.8.1998 הסכום הופקד בידי מר ארז קנדיוטי, שהינו מנהל הנכסים של חברה לניהול נכסים אשר טיפלה בהשכרת הדירות עבור בעליהן. הסכם זה הסתיים ב- 31.8.2999. בתאריך 5.8.1999 נחתם הסכם השכירות השני ביחס לדירת הגן שנערך לבקשת הגב' גריידי על שמה בלבד כשוכרת, והתובע כלל לא היה צד לו. הסכם זה הוארך מפעם לפעם ע"י הגב' גריידי בלבד כאשר הפיקדון שהופקד מכוח ההסכם הראשון משרת גם את ההסכם השני כאמור לפי בקשת הגב' גריידי.

14.לקראת תום תקופת השכירות המוארכת בחוזה השני, ולאחר שבעלת דירת הגן, הגב' לואיס, העמידה אותה למכירה, סיימה הגב' גריידי את תקופת השכירות בה ובמקומה שכרה את דירת הגג באותו הבניין השייכת לגב' הליברד, אימה של הגב' לואיס, ולפיכך בתאריך 11.8.2003 חתמו הגב' גריידי והגב' הליברד על הסכם שכירות, הוא הסכם השכירות השלישי, שתוקפו מיום 1.9.2003 ועד 31.8.2004. גם הפעם הוסכם עם הגב' גריידי , כך הנתבע, כי הבטוחה שהופקדה כאמור עם החוזה הראשון תמשיך ותשמש גם חוזה זה. ההסכם השלישי הוארך מפעם לפעם עד לסיומו בתאריך 31.8.2007. הבטוחה הכספית המשיכה ושימשה את הגב' גריידי גם בתקופות בהן הוארך הסכם השכירות השלישי, כאשר איש לא טען ביחס לצורך בהשבתו דבר וחצי דבר.

15.חוזה השכירות השלישי לא הוארך מעבר ל-31.8.2007 מאחר והמשכירה ביקשה להעלות דמי השכירות והגב' גריידי סירבה להעלאה זו. בה בעת סירבה הגב' גריידי לפנוי המושכר ולהמשיך תשלום דמי השכירות.

16.משלא פונה המושכר הופנה הנושא לטיפול משפטי וחולט הפיקדון כפי העולה מסעיף 21.2 להסכם השכירות השלישי. כמו כן, בתאריך 11.9.2007 הוגשה אותה תביעת פינוי כאמור לעיל לבימ"ש. הנתבע חזר והדגיש כי רק כעבור חודש מיום הגשת תביעת פינוי זו הוא פנה בדרישה להשבת הפיקדון.

17.הנתבע מצידו טרח והגיש הודעת צד ג' כנגד הגב' גריידי. לפי זו, ככל שיחוב כלפי התובע הינו זכאי לפיצוי ו/או שיפוי ממנה מלא או חלקי, בהיות תביעת התובע בגדר קנוניה כנגדו, שהוגשה בעקבות תביעת פינוי שהפנתה המשכירה כלפי הגב' גריידי וחילוט הפיקדון. עוד ציין,כי תביעה זו מהווה ניסיון להתחשבן עם הנתבע ובעקיפין עם המשכירה שכן ברור לו כי לגב' גריידי אין כל עילה לדרוש חזרה את סכום הפיקדון שחולט.