גריגוריינץ נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, עליה הורה קצין משטרה, לאחר שהמבקש לא עצר לפני מסילת ברזל. המשיך בנסיעה, וזאת חרף אות אזהרה באמצעות, עדשה אדומה שהבהבה, על התקרבות רכבת.

בבקשה בכתב כפר המבקש בביצוע העבירה, טען כי הקצין הפוסל לא דן בענין לפי חובתו עפ"י המשפט המנהלי, לא ברר את העובדות ולא התייחס למכלול העובדות הרלבנטיות. עוד נטען כי המבקש נהג ותיק, לא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו, והוא זקוק לרשיון לצורך פרנסתו. בדיון בפני ביהמ"ש הורחבה חזית הטיעונים, מבלי שב"כ המדינה התנגדה לכך. במישור המשפטי נטען, כי כתב האישום אינו תואם את הוראת תקנה 56 (א) לתקנות התעבורה. התקנה 'מדברת' על עצירה "לפני קו עצירה" ואילו בדוח נרשם "לפני מסילת ברזל". במישור העובדתי, הוגש לביהמ"ש תצהיר מאת המבקש מיום 29.1.14 בו כופר המבקש בכל התיאור העובדתי של נסיבות האירוע, כפי שאלו תוארו ע"י השוטר, עורך הדוח. נטען כי כאשר הגיע המבקש למסילת הברזל, העדשה האדומה המוצבת סמוך למחסום, כלל לא הבהבה. היא החלה לפעול רק כאשר היה המבקש על מסילת הברזל ולכן הוא מיהר ופינה אותה. השוטר עורך הדוח לא היה ליד קו העצירה, כנטען על ידו, אלא מעבר למסילת הברזל במרחק של 20-25 מ' מהמסילה. כמו כן, כפר המבקש בתגובה שנרשמה לכאורה מפיו ע"י השוטר ממנה עולה כי אמר לשוטר שהוא נסע במהירות של 40 קמ"ש ולכן לא יכל לעצור לפני מסילת הברזל.

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, ושמעתי את טענות הצדדים, ולאחר שבחנתי והתרשמתי מעדותו של המבקש בפני אני מחליט לקבל את הבקשה בחלקה. להלן נימוקיי לכך תוך התייחסות לטענות שהועלו ע"י המבקש.

באשר לטענה כי כתב האישום לא מבסס כראוי את יסודות העבירה המיוחסת למבקש –

למבקש נמסרה הזמנה לדין וכתב אישום בנוסח הבא:

"בתאריך 21.1.14....נהגת ברח' חיל הים מפגש מסילת הברזל לכיוון ההגנה חיפה, נהגת ברכב הנ"ל ולא עצרת לפני מסילת הברזל [הדגשה שלי – ש.ב] המשכת בנסיעה כשניתן אות אזהרה על התקרבות רכבת בעדשה אדומה מהבהבת, בניגוד לסעיף 65 (א) (1) לפקודת התעבורה ותקנה 56 (א) (3) לתקנות התעבורה".

תקנה 65 (א) (1) לפקודת התעבורה קובעת כך (נצטט את החלקים הרלבנטיים לענייננו):

"נוהג רכב המתקרב למפגש מסילת ברזל ואינו עוצר את רכבו לפני המסילה באחת הנסיבות המפורטות להלן, או שהוא ממשיך בנסיעתו לאחר שעצר, כל עוד קיימות הנסיבות האמורות....ואלה הנסיבות:

(1) ניתן אות אזהרה על התקרבות רכבת – בדגל, בעדשה אדומה מהבהבת, או בדרך אחרת

(2) ....

(3) ...."

עיננו הרואות כי לשון כתב האישום מייחסת למבקש נהיגה ברכב ואי עצירה "לפני מסילת הברזל", ובכך נוקב כתב האישום בבירור, באחד מיסודותיה העובדתיים של העבירה, כנדרש לצורך ביסוס כתב האישום המיוחס למבקש. ב"כ המבקש התעלם מלשון תקנה 65 ובחר להפנות אך ורק ללשון תקנה 56 (א). לדבריו, העדשה המהבהבת צריכה להיות מותקנת ליד תמרור, והסתמך על הוראת תקנה 56 (א) (2). תקנה זו דומה להוראת סעיף 65 (א) לפקודה, משלימה אותה, מפרטת, וקובעת באילו נסיבות חלה חובת עצירה "לפני קו העצירה" של מפגש מסילת ברזל. התקנה מציינת ארבע חלופות המקימות חובה כזו:

"(1) רכבת מתקרבת נראית נשמעת או משמיעה אות אזהרה ;

(2) מוצב לפני המפגש תמרור המורה על עצירה;

(3) ניתן אות אזהרה על התקרבות רכבת בין בדגל, בין באמצעות עדשה אדומה מהבהבת שמותקנת ליד תמרור המציין מקום מפגש ובין בכל דרך אחרת;

(4) המחסום שלפני המפגש חוסם את הדרך או חלק ממנה או מתחיל להתנועע לקראת חסימת הדרך או פתיחתה".

לפי עובדות כתב האישום ניתן אות אזהרה על התקרבות רכבת, המבקש לא עצר את הרכב והמשיך בנסיעה על אף האותות והעדשה האדומה שהבהבה. לכן, חלה החלופה השלישית, כמצוין בכתב האישום, והיתה חובה על המבקש לעצור את רכבו בקו העצירה. לפיכך, הטענה שקיים פסול או פגם בכתב האישום נוכח ניסוחו, ובטלה בשל כך ההחלטה המנהלית - נדחית בזה.

באשר לטענה העובדתית לפיה תיאור נסיבות העבירה שגוי ואינו תואם את המציאות –

בתצהירו טוען כאמור המבקש כי כלל לא עבר את העבירה וכי "נסיבות המקרה" והתגובה שנרשמה מפיו של המבקש "אינם אמת" (סעיף 3 לתצהיר המבקש). המבקש נחקר על תצהירו בבית המשפט.