גרומוב נ' עירית רהט ואח'

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר רודיון גרומוב (להלן: "התובע") בחודש אוקטובר 2010, נגד מעבידתו לשעבר עיריית רהט (להלן: "הנתבעת") וראש העירייה, מר פאיז אבו צהיבאן (להלן: "הנתבע"); במסגרתה עתר לפיצוי על פגיעה בזכויותיו – אי תשלום שכר חודש ספטמבר 2010 במועד; והחלטה שהתקבלה בחודש אפריל 2009, במסגרתה נלקח ממנו הרכב הצמוד אשר שימש אותו עד אותה עת.

הצדדים:

2.התובע, מר רודיון גרומוב, התקבל לעבודה בעיריית רהט בחודש אוקטובר 2007. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בפיטוריו בסוף שנת 2010.

3.הנתבעת, עיריית רהט, הינה רשות מקומית הפועלת מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש] תשכ"ט-1969.

4.הנתבע, מר פאיז אבו צהיבאן, ראש עיריית רהט אשר נכנס לתפקידו בחודש דצמבר 2008.

התביעה:

5.בתביעה טען התובע כי התקבל לעבודה בנתבעת בתפקיד של פקח עירוני במסגרת חוזה מיוחד להעסקת עובד; ולפיו על הנתבעת להעמיד לרשותו רכב צמוד

על פי כתב התביעה, בהחלטה חד צדדית שהתקבלה בחודש אפריל 2009, שללה הנתבעת מהתובע את הזכות לרכב צמוד ובפועל החל ממועד זה- לא העמידה הנתבעת לרשותו רכב צמוד, כמתחייב בחוזה.

6.על רקע זה טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי על שלילת הזכות לרכב צמוד. הפיצוי נקבע על בסיס הערכת שווי רכב לצורכי מס, בסך של 1,700 ₪ לחודש, בניכוי הסכומים ששולמה הנתבעת לתובע, כהחזר הוצאות נסיעה לתקופה לה מתייחסת תביעת הפיצוי – התקופה שמחודש אפריל 2009 ועד לסיום עבודתו בנתבעת - סה"כ סכום של 26,427 ₪ (ראה: סעיף 73 לסיכומי התובע).

7.לטענת התובע שכר חודש ספטמבר 2010 לא שולם לו במועד. עובדה אשר התבררה לו במהלך חופשה בחו"ל, בתחילת אוקטובר 2010, משביקש לעשות שימוש בכרטיס האשראי שברשותו ונדחה.

8.התובע הוסיף, כי בפועל שולם שכר חודש ספטמבר 2010, רק בעקבות הליך משפטי, בתחילת נובמבר 2010.

9.בנסיבות אלה טען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל אי תשלום השכר במועד, אותו הוא העמיד על סכום של 15,000 ₪.

10.למען הסדר הטוב רק נציין, כי התביעה במקור כללה בנוסף לתביעות הפיצוי, תביעות נוספות מהן חזר בו התובע במהלך ההליך; ומכאן שאין הם לענייננו.

11.התביעה מייחסת לנתבע 2 אחריות אישית לפגיעה בזכויות התובע נשוא התביעות לפיצוי.

טענות הנתבעים:

12.בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת טענה האחרונה, כי קיימת מחלוקת של ממש בשאלת זכאותו של התובע לשכר המתייחס להעסקתו בחודש ספטמבר 2010, וזאת משדוחות הנוכחות שהוגשו על ידי התובע, לא היו מאושרים כדין.

הנתבעת טענה עוד, כי לא ניתן היה לברר את סוגיית השכר עם התובע סמוך למועד תשלום השכר, שכן נכון לאותו מועד, תחילת חודש אוקטובר 2010, נעדר התובע מהעבודה מבלי לקבל אישור מראש לאותה היעדרות.

הנתבעת הוסיפה, כי על אף האמור שולם השכר שבמחלוקת, במהלך ההליך המשפטי.

13.בנסיבות אלה טענה הנתבעת, כי אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי על עוגמת הנפש הנטענת, בשל האיחור בתשלום השכר.