גרבי נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת י' שיטרית) בת"פ 7269-07-15 מיום 11.12.2017, בגדרו נגזר על המערער עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס כספי בסך של 3,000 ₪.

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן

2. המערער הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירת סיוע לנשיאת נשק והובלתו, עבירה לפי סעיף 44(ב) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הסדר הטיעון התייחס גם לעניין העונש, במובן זה שהתביעה עתרה להשית על המערער 9 חודשי מאסר בפועל, וההגנה טענה לעונש באופן חופשי.

3. ביום 24.6.2015 פגש קובי צרור (להלן: צרור), מורשע נוסף בתיק, בשני שוטרים שהתחזו לאזרחים המעוניינים לרכוש נשק מסוג רובה קארל גוסטב וכדורים. הפגישה התקיימה בחניון עין זיתים. צרור התקשר למערער וביקש ממנו להכין עבורו את הנשק והכדורים; המערער עשה כן. צרור חבר למערער, והשניים נסעו ברכב לפארק זיתים, כשצרור נושא עימו את הנשק, בידיעת המערער ובהסכמתו. צרור הסליק את הנשק וחזר ברכבו לחניון זיתים, בעוד המערער נשאר לתצפת ולשמור על התיק עם הנשק. צרור ואחד השוטרים נסעו לפארק זיתים, והשוטר בחן את הנשק בעוד המערער מתצפת עליו ממרחק של כ-20 מטרים. עם השלמת פעולת המכירה, נעצר צרור ולאחר מכן נעצר גם המערער.

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4. בראשית דבריו בחן בית המשפט את מתחם העונש ההולם לעבירה, בעומדו על כך שהעבירה פגעה בערך החברתי של בטחון ושלום הציבור, וכן בערך של שמירה על הסדר הציבורי. בית המשפט קבע כי נסיבות ביצוע העבירה מהוות פגיעה מוחשית וממשית בערכים החברתיים המוגנים האמורים, וכן כי עבירות נשק טומנות בחובן נזק פוטנציאלי ברמה גבוהה. עוד ציין בית המשפט שהמערער איפשר במעשיו את ביצוע העבירות המתוארות, ואולם יש להבחין בינו לבין צרור, שכן המערער היה שותף רק לחלק מהפרשה. לאור הדברים, ולאחר בחינת מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם לעבירה נע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שלא בדרך של עבודות שירות, ל-15 חודשי מאסר בפועל.

5. בבחינת העונש בגדרי מתחם הענישה, עמד בית המשפט על כך שהמערער אינו מצוי בהליך שיקומי משמעותי, ולכן, בזיקה להמלצת שירות המבחן, אין לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. בית המשפט בחן גם חוות דעת פרטית מאת עובדת סוציאלית שהוגשה מטעם המערער, ואשר המליצה על סטייה לקולא ממתחם הענישה ועל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, וקבע כי יש לדחות את ההמלצה לאור חסרים מהותיים שנפלו בה, ואשר יש בהם כדי לפגום בתקפותה. בית המשפט בחן שני תסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער. התסקיר הראשון הצביע על כך שהמערער רואה עצמו קורבן, כי הוא משליך את אשמתו על צרור, וכי הוא מסוגל להגיב באופן קיצוני, כולל בהיבטים של עבירה על החוק, במצבים של מצוקה רגשית. בתסקיר המשלים צוין כי המערער הציג שתי גרסאות שונות למעשיו, כי שירות המבחן התרשם שהתנהגותו מניפולטיבית, וכי למערער קושי בהתבוננות פנימית ובמתן ביטוי לנזקקות לעזרה. שירות המבחן ציין גם שההליך המשפטי המתנהל נגד המערער, על מעצרו והתנאים המגבילים בהם הוא נתון, מהווים גורם הרתעתי עבורו, ושרמת הסיכון להישנות העבירות בעתיד היא נמוכה. שירות המבחן נמנע בשני התסקירים מלבוא בהמלצה לטיפול ושיקום של המערער במסגרת הקהילה.

6. בית המשפט נדרש גם להודאת המערער, אשר חסכה זמן שיפוטי ואת הצורך בהעדת העדים, הביא במנין שיקוליו את עבודתו המסודרת של המערער עובר לביצוע העבירה, את נסיבותיו האישיות, וחשיבותו הרבה עבור משפחתו במישור הכלכלי והרגשי. כמו כן צוין כי המערער הורשע בשנת 2002 בהצתת מבנה ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, כי הוא מנסה לערוך שינוי בחייו ולהוות דמות מתפקדת עבור משפחתו, וכי לא נרשמה לחובתו כל הפרה בזמן ששהה במעצר ובתנאים מגבילים. בית המשפט ציין גם כי אמנם דחה את המלצת חוות הדעת הפרטית לעניין הסטייה ממתחם הענישה, אך ראה להתחשב בה בקביעת העונש בתוך המתחם. לבסוף התייחס בית המשפט המחוזי להבחנה בין צרור לבין המערער, תוך שהוא עומד על כך שישנו הבדל מהותי בין חלקם של השניים בביצוע העבירה, וכי יש לגזור על כל אחד מהם עונש בזיקה לחלקו היחסי בפרשה. צוין בהקשר זה כי על עונשו של צרור, 20 חודשי מאסר בפועל, הוסכם במסגרת הסדר טיעון.