גראבלי ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול החלטה שניתנה על ידי ביום 29.7.10, לפיה עתירתם של המבקשים נמחקה מחמת היעדר סמכות מקומית.

עסקינן בעתירה המבקשת להקנות למבקש 2, אזרח מצרי, מעמד של תושבות קבע בישראל, ולהורות למשיב לאפשר את המשך הליך התאזרחותו ואיחוד משפחות עם המבקשת 1, אזרחית ישראלית, ועם ילדיהם הקטינים, המבקשים 4-3.

בתאריך 28.4.10, לאחר הגשת העתירה, הודיע המשיב כי לאור מידע מגורמי ביטחון, הוא שוקל לסרב לבקשה מטעמים ביטחוניים. עם זאת, אפשר לבני הזוג, המבקשים 2-1, להעביר תגובתם בכתב תוך 30 יום. החלטה זו התקבלה במשרדי המשיב אשר בירושלים.

בדיון שהתקיים לפני בתאריך 23.5.10 ביקש ב"כ המבקשים שלא להעביר בשלב זה את העתירה לבית המשפט בירושלים, אך הוסיף כי לא יתנגד להעברתה. למבקשים ניתנה בהחלטתי שבהמשך לפרוטוקול הדיון, אפשרות להודיע על דרכי פעולותם והאם יש בדעתם להגיש עתירה חדשה, ולתקן את עתירתם הנוכחית, בין היתר נוכח החלטת המשיב מיום 28.4.10.

המבקשים בחרו להגיש "עתירה מתוקנת לצו הביניים", וזאת ביום 12.7.10. זו למעשה בקשה להתיר כניסתו של המבקש 2 לישראל, לביקור קצר בן חודש ימים. מטעמים שאינם ברורים, לא עדכנו המבקשים את עתירתם בעקבות החלטתו האחרונה של המשיב שהתקבלה בירושלים, אף על פי שזו ההחלטה הרלוונטית, לאחר שבעתירתם הלינו על כך כי לא קיבלו מענה לפניותיהם במשך תקופה ממושכת.

בנסיבות אלו, מצאתי לדחות את הבקשה לצו ביניים, ולמחוק את העתירה מחמת חוסר סמכות מקומית. זו ההחלטה מיום 29.7.10 עליה מלינים כעת המבקשים.

המבקשים לא הצביעו על נסיבות חדשות המצדיקות את ביטול החלטתי זו.

מבלי להידרש לטענותיהם של המבקשים כנגד התנהלות המשיב, ההחלטה שבליבה של המחלוקת היא זו מיום 28.4.10, שהתקבלה בלשכת המשיב בירושלים, ועל כן הסמכות המקומית לדון בעתירה – כמו גם בצווי הביניים שבגדרה - הינה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.

מטעמים אלו, לא מצאתי מקום לבטל החלטתי מיום 29.7.10. בד בבד, גם אינני מוצאת מקום להעביר את הדיון לבית המשפט העליון בירושלים, כפי בקשתם החלופית של המבקשים.

הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך של 3,500 ₪.

המזכירות תעביר העתק מהחלטתי זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בהעדר הצדדים.