גנץ נ' קאן

החלטה

לפניי בקשה לביטול פס"ד, שניתן כאן בהעדר התייצבות מטעם הנתבעת ביום 21/4/13 והכל במסגרת תובענה לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת במסגרת תאונת דרכים.

הנתבעת עותרת לבטל את פסה"ד בטענה כי בשוגג נמנעה מהתייצבות לדיון, וזאת בשל עומס רב בחייה (אם לשבעה ילדים המצויה בעיצומם של לימודים באוניברסיטה).

לגופו של ענין טוענת הנתבעת כי היא מעוניית להסדיר את החיוב נושא התובענה, וכי ביקשה אף לתקן את רכב התובעת (שהוכרז כאובדן מוחלט בעקבות תאונת הדרכים האמורה) בסמוך לאחר התאונה, כדי להקטין הנזקים, אך הדבר נמנע ממנה בעטיה של התובעת.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי פסה"ד הטיל עליה חיוב כספי כבד, וכי מצבה הכלכלי אינו מאפשר נשיאה במלואו.

התובעת מתנגדת לבקשה ומבהירה כי אף היא עצמה מצויה בקושי כלכלי עצום, כי העובדה שהנתבעת לא שילמה את נזקי התאונה הוביל אותה (כמי שמתקיימת מקיצבת נכות מלאה) ואת הוריה להוצאות נוספות, וכי נסיונות להגיע להסדר עם הנתבעת בנוגע לפריסת החוב עלו בתוהו.

עוד טוענת התובעת כי טענות הנתבעת בנוגע למניעת תיקון הרכב על ידה אינן מדויקות, והיא מבהירה כי הצדדים אמורים היו להפגש לשם הגעה לסיכום לעניין אופן סילוק החוב אלא שאז לפתע ביטלה הנתבעת את הפגישה וביקשה תחת הסדר החוב הכספי לתקן את הרכב בעצמה, באמצעות מי מטעמה. לטענת התובעת נסיון זה של הנתבעת נערך רק לאחר שהרכב כבר הוכרז כאובדן מוחלט, והורד מן הכביש, ועל כן לא יכולה היתה להעתר למוצע.

עסקינן למעשה בפס"ד שניתן בשל העדר התייצבות לדיון , לאחר שהמבקשת-הנתבעת זומנה כדין ,

ומכאן נגזר כי הביטול המבוקש הינו מתוקף שיקול הדעת המסור לביהמ"ש ואין עומדת למבקשת

זכות מוקנית לדרוש הביטול מחובת הצדק.

הכלל המשפטי הנוגע לסוגייה שבפניי:

על מנת שתזכה אם כן בסעד המבוקש, על מבקשת הביטול להוכיח שני יסודות מצטברים :

סיבה טובה למחדלה .

סיכויי הצלחה בתביעה אם יבוטל פסק הדין .

ראו:

גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה רביעית מעודכנת, 265, 271 .

י. זוסמן , "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 735 עד 738.

באשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל , כאשר המבקשת מצביעה על סיכוי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקשת (ואפילו תזכה בבקשה) אלא אם הוכחה התנהגות רשלנית העולה לכדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי וגילוי יחס של זלזול כלפי חובתה כבעלת דין.

עוד נקבע, כי השאלה השניה, היינו, סיכויי ההצלחה בתביעה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית.

מן הכלל אל הפרט: