גנני ואח' נ' אשל ואח'

פסק דין

ס' 37 לפקודת הפטנטים והמידגמים קובע:

"כל עוד קיימת זכות מידגם באיזה מידגם, אסור לשום אדם –

(א) לייחד לצורכי מכירה את המידגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכול חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המידגם, חוץ אם יש לו רישיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו לייחד את המידגם כאמור לעיל; או

(ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מידגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות ואם חיקוי בולט שלא בהסכמת בעליו הרשום".

ההלכה הפסוקה קבעה כי כדי לקבוע האם הופר מידגם, על בית המשפט לבחון האם המוצר המפר הוא "חיקוי העלול להטעות", כאשר המבחן הקובע לענין זה הוא "מבחן העין של הצרכן" (ר' ת.א. (ת"א) 758/85 חברת המסלול תעשיות בע"מ ואח' נ. חברת אקרשטיין ואח' פ"מ תשמ"ה (2) 213) .

בכתב התביעה טענו התובעים (שיוצגו שניהם על ידי התובע, ויכונו להלן "התובע"), לבעלות במידגם שמספרו 22231 למחסומי דרך ("מחסום דוקרנים"). המידגם נרשם על שם התובע ביום 1.2.04. לטענתו של התובע, הנתבעים הפרו את המידגם, כאשר הם ייצרו ושיווקו מחסומי דרך דומים לשלו. מחסומי הנתבעים מיוצרים – כך טען התובע – באותה דרך ייצור של המחסומים נושא המידגם של התובע, יש להם אותם ממדים ואותה צורה, והם עשויים מאותם חומרים, באופן שעלול להטעות את קהל הצרכנים.

גם על שמו של הנתבע 1 (להלן: "מר אשל") היה רשום בעבר מידגם למחסומי דרכים, שמספרו 16799. אולם, מכוח החלטה של רשם הפטנטים והמידגמים מיום 18.9.1996, רישומו של מידגם זה בוטל, מאחר שלא הוגשה בקשה לחידוש תוקפו.

הנתבעים כפרו בטענות התובע. הם העלו גם מספר טענות סף כנגד התביעה, ובין היתר הם טענו כי התביעה התיישנה, וכי קיים "מעשה בית דין" בין הצדדים. כן הם טענו כי המחסומים שהם מייצרים אינם מפרים את המידגם, כי הם אינם דומים למידגם של התובע, וכי המחסומים שצולמו כנספח לכתב התביעה (ולא צורפו לתצהיר עדותו הראשית של התובע), כלל אינם מחסומים מתוצרת הנתבעת.

עוד נטען כי התובע עצמו טען בהליכים אחרים כי לא יכול להיות בלבול בין המחסומים שהוא מייצר לבין אלה המיוצרים על ידי הנתבעת, והוא מושתק לכן מלטעון היום טענה אחרת.

חומר הראיות מטעם התובע

לתמיכה בתביעתו, צירף התובע תצהיר מטעמו. בנוסף, הוא הזמין כעד מטעמו את הנתבע 1, לאחר שנתבע זה לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים.

התובע לא צירף לתצהירו את תעודת רישום המידגם שלו, והוא אף לא צירף ראייה באשר לצורת המחסומים המיוצרים על פי המידגם שלו. לכאורה – די היה בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

אולם, לו זה היה המחדל היחיד של התובע, ניתן היה להתגבר עליו, שכן התובע הפנה לתעודת רישום המידגם בתצהיר שתמך לבקשתו לצו מניעה זמני, ולמעשה אין מחלוקת כי לתובע יש מידגם למחסומי דרכים. יחד עם זאת, יש להעיר בהקשר זה, כי ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי רק בישיבת ההוכחות הציג התובע לבית המשפט את תעודת הרישום האמיתית של המידגם (שסומנה ת/7). לטענתו של ב"כ הנתבעים, ניתן לראות מתעודה זו כי אין דמיון בין המידגמים המצולמים שצורפו לכתב התביעה, לבין המידגם הרשום של התובע. לענין הדמיון בין המוצרים נתייחס בהמשך.

במסגרת העדויות מטעמו, לא הוכיח התובע בכול ראיה שהיא מהם המחסומים אותם מייצרים הנתבעים, מתי מחסומים כאלה יוצרו על ידי הנתבעים, והאם ומתי הם שווקו. אכן, לכתב התביעה ואף לבקשה למתן צו מניעה זמני אותה הגיש התובע, הוא צירף תמונות של מחסומי דרכים – שהוא טען שמיוצרים על ידי הנתבעים. אולם, הנתבעים כפרו בטענה כי המחסומים המצולמים יוצרו על ידיהם. ביחס לאחד המחסומים נטען במפורש כי זהו מחסום בצבע שחור, והנתבעת לא ייצרה מעולם מחסומים שחורים.

גם ביחס למחסומים האחרים, הנתבעים כפרו בטענה כי הם יוצרו על ידיהם. הם טענו, וטענה זו לא נסתרה על ידי התובע, כי קיימות חברות נוספות המייצרות מחסומים. התובע לא הוכיח בכול דרך שהיא כי המחסומים שתצלומיהם צורפו לכתב התביעה הם מחסומים שיוצרו על ידי הנתבעים דווקא. בלא הוכחה כי הנתבעים או מי מהם ייצרו את אחד המחסומים שהם מפרים לטענת התובע, התובע אינו יכול להרים את הנטל המוטל עליו, ולהוכיח כי הנתבעים הפרו את המידגם שלו.

טענת ההתיישנות

התובע אף לא טען ולא הוכיח מתי צולמו המחסומים שצילומיהם צורפו לכתב התביעה. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה. בסיכומיו הזכיר התובע את ס' 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. אולם התובע לא טען בשלבים קודמים ולא הוכיח, כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות מכוח סעיפים אלה. מאחר שהנתבעים טענו להתיישנות – היה על התובע לתת גירסה ברורה ביחס למועד בו בוצעה ההפרה, על פי טענתו. באין כל גירסה כזו, לא ניתן לשלול את טענת התיישנות שהועלתה על ידי הנתבעים.

פסק הדין של כב' השופטת גרסטל ומשמעותו

כאמור, בין הצדדים התנהלו בעבר מספר הליכים נוספים. כך, בין היתר התנהל בפני כב' השופטת גרסטל דיון בתביעה שהוגשה על ידי הנתבעים נגד התובע (ת. א. 210/94 בבית המשפט המחוזי בתל אביב). בתביעה זו טען מר אשל כנגד התובע כי התובע הפר את המידגם שלו.