גן נ' יוסף

פסק דין

בפני תביעה שטרית, בסך של 4,292 ש"ח (קרן, לא כולל שערוך, הוצאות ושכ"ט), אשר נפתחה בהוצאה לפועל (תיק 2401609112), עת הוגש לביצוע שיק שמסר הנתבע לתובע. הנתבע הגיש התנגדות. אבקש לנצל הזדמנות זאת להתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן פסק-הדין, אשר עקב תקלה שנבעה מעומס חריג בבית משפט זה, נדחק הטיפול בו מתשומת לבי, עד לבקשה שהוגשה בעניין על ידי אחד הצדדים.

הדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול; בין היתר הוסכם, כי מאחר שלטענת הנתבע חייב לו התובע סכום גבוה מסכום השיק, יכול ופסק-הדין יחייב דווקא את התובע בתשלום לנתבע.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו. כפי שהבהרתי לצדדים במהלך הדיון הלא-פורמאלי, משקף פסק-דין זה גם הערכה, בין היתר, של עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק להורות על דחיית הטענות ההדדיות, וקביעה, כי שני הצדדים אינם חייבים זה לזה דבר. תיק ההוצאה לפועל ייסגר, איפוא, וגם טענות הנתבע, שלדבריו חפץ להעלותם בתביעה נגדית, נידחות.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.