גמ"ר 6949-12-13 מדינת ישראל נ' שמעיה

1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום ובתוך כך, בעבירה המיוחסת לו עלי כתב האישום – גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 304 לחוק העונשין ביחד עם סעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה.

2.למקרא כתב האישום, עולה כי הנאשם רכב ביום 7.10.13, בשעה 16:15, על אופנועו מסוג ימהה, ברחוב הלוחמים בחולון, מצפון לדרום והתקרב לצומת המרומזר של רחוב זה עם הכניסה למשרד הרישוי.

3.נטען, בין היתר בכתב האישום, כי עסקינן בדרך עירונית בה המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש, אור יום, כביש תקין ויבש, ראות טובה, שדה ראייה פתוח לפנים למרחק של 100 מטרים. בחלקו הדרומי של הצומת מסומן מעבר חצייה, המופרד באמצעות אי תנועה בנוי, על פני הכביש.

4.אותה עת, המתינו מנורה ארניה, ילידת 1931 (להלן: "המנוחה") ואחותה אלגרה, ילידת 1944, על המדרכה בקצהו הדרום מערבי של הצומת. בהתחלף האור בכיוונם לירוק החלה אלגרה לחצות את הכביש במעבר החצייה, כאשר המנוחה נותרה לעמוד על המדרכה, למשך מספר שניות ולאחר מכן החלה חוצה את הצומת במעבר החצייה, כשהרמזור בכיוונה דולק באור אדום.

5.הנאשם המשיך בנסיעה רצופה לעבר הצומת, במהירות העולה על המהירות המרבית המותרת, מבלי להבחין כלל במהלך חצייתה של אלגרה ובמנוחה שהחלה בחצייתה כאמור, מבלי שנסע רכב נוסף לפניו, אשר היה בו כדי להסתיר לנאשם את הצומת ואת מעבר החצייה.

רק בהיותו בסמוך למעבר החצייה, הבחין הנאשם במנוחה החוצה את הכביש, לחץ בחוזקה על בלם האופנוע, אך לא היה בכך להביא לעצירת האופנוע בזמן והנאשם פגע באמצעות האופנוע במנוחה, על מעבר החצייה, לאחר שזו הספיקה לחצות מעל ל- 6 מטרים מרוחבו.

6.כתוצאה מהתאונה ומעוצמת הפגיעה, הועפה המנוחה למרחק של מספר מטרים והוטחה על גבי הכביש, תוך שנחבלה, בין היתר, בראשה. המנוחה פונתה לביה"ח, שם נותחה פעמיים בראשה, ואושפזה עד לפטירתה ביום 18.10.13.

7.בפרטי הרשלנות, בהם הודה הנאשם כמפורט בכתב האישום, נטען כי, על אף שהמנוחה חצתה את מעבר החצייה באור אדום – התאונה ומותה של המנוחה נגרמו עקב רשלנותו של הנאשם, המתבטאת, בכך שנהג בחוסר מיומנות ובחוסר תשומת לב לתנאי הדרך; נהיגה במהירות מעל המותר; לא הבחין בזמן במנוחה החוצה את הכביש; לא בלם בזמן ובאופן שיהיה בהם כדי למנוע את הפגיעה; לא נהג כפי שנהג סביר המכיר את הכביש היה נוהג בתנאי הזמן והמקום; לא הרכיב משקפי ראייה.

8.בתיק זה נשמעה במלואה פרשת התביעה, ובטרם החלה להישמע פרשת ההגנה, הציגו הצדדים בפני הסדר טיעון, בעטיו הודה והורשע הנאשם במיוחס לו עלי כתב האישום.