גלמן נ' שרס ואח'

החלטה

לפני בקשה למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת.

ביום 8.1.14 ניתן צו במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים.

הצדדים כולם הינם דיירים בבית משותף המצוי ברחוב בן גוריון 45 בקרית ביאליק, אין חולק בין הצדדים כי כיום שוררת ביניהם מערכת יחסים עוינת הממררת את חייהם כאשר כל צד מטיל את האשמה על האחר.

ראוי להעיר כי המבקשת מציעה את דירתה למכירה ומעוניינת לעבור מבית המשותף והמשיבים הצהירו בדיון שגם הם מעוניינים ביציאתה של המבקשת מהבית המשותף ומייחלים לכך.

מטעם המבקשת הוגש תצהירה ומטעם המשיבים העידו מר זאב ימר, הגב' פני שרס והגב' קארן ימר שעדותה הופסקה על ידי לאחר שלא מצאתי כי יש בה להוסיף על מה שכבר נאמר.

הדיון היה ארוך וסוער ברם ההכרעה קצרה ופשוטה.

החוק למניעת הטרדה מאיימת איננו בא לתת סעדים שהם נושא להליכים אזרחיים או להליכים בפני כב' המפקחת על בתים משותפים, השימוש בהליך על פי חוק זה יצא מכל פרופורציה ברם מדובר בהליך פשוט, מהיר שבו לא משולמת אגרה ולא במסגרתו מוכרעות מחלוקות בעניין רכוש משותף, זכויות קנייניות, עוולות מטרד, טענות חוזיות, כספיות ואחרות גם אם אלה מהוות רקע למערכת היחסים בין הצדדים.

ומן הכלל אל הפרט.

כפי שפורט לעיל כלל אין מחלוקת כי המצב בלתי נסבל ולפחות מהפן הסובייקטיבי נראה שכל הצדדים מרגישים מאוימים או מוטרדים במידה כזו או אחרת.

זהו המקרה ה"קלאסי" בו ראוי היה לתת צו הדדי בהסכמה ואז במסגרתו ניתן היה להסדיר גם עניינים אחרים המציקים לצדדים אלא שהדבר לא צלח והמשיבים לא הסכימו למתן צו כנגדם. יאמר כבר עתה כי אדם זכאי לכך שכנגדו לא יינתן צו ולכן לא ניתן לזקוף את סירובם של המשיבים לחובתם לפחות מהפן המהותי.

משכך, יש להכריע בבקשת המבקשת ברם במצב כזה הנטל לשכנע כי יש לתת צו רובץ לפתחה.

המבקשת מסתמכת רק על תצהיר שהגישה ועדותה שנשמעה.

כשם שלא ניתן לומר שעדותה של המבקשת נסתרה באופן ברור ומובהק, כך לא ניתן לומר כי עדויות מר זאב ימר (לו מיוחסת תקיפה) ועדות הגב' פאני שרס שהעידה על התנכלויות והטרדות מצד המבקשת נסתרו.

זאת ועוד, דווקא בראיות המבקשת התגלו בעיות שלגביהן היה צורך לתת הסברים ארוכים בע"פ והכוונה היא בעיקר למועדי האירועים הנטענים ולסיבה שהתלונות בגין התקיפה לא עלו מצד המבקשת מיד בבוקר האירוע אז זימן דווקא המשיב 3 את המשטרה.

המבקשת שמאז האירוע הנטען היה בידה די זמן להכין את ראיותיה, לא הגישה תצהירים ולמצער לא הזמינה עדים פוטנציאלים שהיו יכולים לחזק את גרסתה כמו השוטר הקהילתי מר אמנון מסלאווי, המתווך, בני משפחה וכיו"ב.

עדותה היא עדות בעל דין יחידה שלה אין שום חיזוק משום מקור שהוא.

המבקשת צירפה תמונה של קיר משותף עליו תלויות תמונות ונראות גם שלוש תמונות מונחות על הרצפה ברם צילום זה איננו מבסס מסקנה כי התמונות נפלו בכלל ועקב פעולות של המשיבים בפרט.

גם התמונות המראות את מר ימר מעשן בשטח המשותף (חדר המדרגות ) אינן מבססות דבר מעבר לעובדה בה הודה גם כי הוא אכן מעשן כך בשבתות. בתמונות נראית מאפרה בה הוא מאפר ולא נסתרה הטענה כי חתנה של המבקשת, בשעתו עת התגורר אצלה, היה נוהג לעשות כך. מכל מקום מדובר בשימוש ברכוש משותף שניתן להתווכח אם הוא סביר ומתחשב אם לאו אך אין הדברים מתגבשים לכדי "הטרדה מאיימת".

גם תמונות מיום 6.1.14 בהן נראה מר ימר מטאטא לכלוך כלשהוא במורד המדרגות איננו מבסס דבר, המשיבים טענו כי מדובר בלכלוך שנוצר עקב התקנת מצלמה ע"י המבקשת ושהיה צורך להזיזו ברם הוא לא פונה לגמרי עד היום.