גלזר ואח' נ' ידיד ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד בין בעלים משותפים במקרקעין.

א. מבוא:

1.התובע והנתבע, מי שהיו חברים טובים בעבר, רכשו ביום 14.6.89 מקרקעין במשותף (בחלקים שווים), ברחוב רובינשטיין 17 בדניה (להלן: "המקרקעין").

בהגרלה שעשו עלה כי התובע יבנה ביתו בצד האחורי של המגרש, והנתבע בצד הקדמי.

2.מאחר שחלקו האחורי של המגרש גבוה ומרוחק מהרחוב, הוסכם כי התובע יהיה רשאי לבנות מדרגות ומסוע בצד המגרש (מלמטה עד למעלה), כך שתתאפשר גישה לבית ממפלס הרחוב.

3.בסמוך לאחר רכישת המגרש החלו הצדדים לתכנן בניית שני בתים זהים באמצעות אדריכל עמו חתמו על הסכמים.

4.תוכניות הבניה הוגשו לעירייה ב - 1991 אך לא אושרו. על כן בוצע תכנון מחדש (התובע המשיך לעבוד עם אותו אדריכל, ואילו הנתבע שכר שירותי אדריכל אחר).

5.ביום 10.5.91 קיבל התובע היתר לבניית ביתו.

בתוכנית שהגיש סומנו מדרגות ממפלס הרחוב בצד המזרחי של הבית, ואילו בצד המערבי נרשם: "אופציה למעלית", אך לא הוגשה תוכנית לקבלת היתר בניה לבניית המסוע.

6.גם הנתבע הגיש לעירייה תוכנית חדשה לאישור, וביום 17.11.92 ניתן גם לו היתר בניה.

בעת שניתן לנתבע היתר בניה היה התובע כבר בעיצומן של עבודות הבניה.

כן הוברר כי בסמוך לחודש 8/91 בצע התובע, באמצעות קבלן, חציבת מסלול למסוע בצד המזרחי של הבית.

7.בשנת 1991 (במהלך בניית בית התובע), החל הנתבע לחפור במגרשו על מנת להכינו לבניה.

אין חולק כי במסגרת החפירה שבצע הנתבע, חפר קבלן מטעמו שטח החורג מקו הגבול בין שני המגרשים, דבר שגרע משטח התובע, ואף נטען כי בשל קרבת החפירה ליסודות בית התובע, סיכן הדבר את חיזוקו.

8.הנתבע אישר כי החפירה בוצעה מעבר לקו הגבול בין המגרשים, אך טען כי משיבנה קיר תומך בין הבתים (דבר שטרם בוצע), תבנה "מרפסת" - קונזולה, שתשיב לתובע את השטח שנגרע ממנו כתוצאה מהחפירה העודפת.

9.בשנת 1993 סיים התובע לבנות את ביתו.

הנתבע לא החל בבניית הבית (פרט לעבודות חפירה שביצע כאמור לעיל), ונטען על ידו כי החליט שלא לבנות את הבית בשל חילוקי דעות שהתגלעו בינו לבין התובע.

10.בשל אותם חילוקי דעות, ועל מנת למנוע מחלוקות עתידיות, הוסכם בין הצדדים על פנייה משותפת למהנדס ברלינר, על מנת שזה יכריע במחלוקות בין הצדדים, ויערוך חוות דעת שתועבר בהמשך לרישום בית משותף (לאחר שייבנו שני הבתים).

11.להלן קביעותיו העיקריות של ברלינר כאמור במסמך שהוצא על ידו לצדדים ביום 13.1.92 (להלן "הסכם ברלינר"):