גל נ' גנץ ואח'

פסק דין

בפני תביעה קטנה על סך 6,264 ₪, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 11.3.2011 ברח' ההסתדרות ברעננה. התובע, מר יוסף גל, שהה מחוץ לישראל בעת התרחשות התאונה, ורכבו חנה בצד הדרך. הנתבע 1, מר עמית גנץ, ביקש לחנות את רכבו מאחורי רכב התובע, ותוך תנועה אחורה פגע בו רכבו של הנתבע 3, מר צחי רבי. הנתבעות 2 ו-4 הן חברות הביטוח שביטחו את רכבי הנתבעים 1 ו-3, בהתאמה.

על פי כל כתבי הטענות, נהדף רכבו של הנתבע 1 אל רכב התובע וגרם לו נזק. אעיר, כי בדיון שהתקיים בפני חפצו הנתבעים לחזור בהם מהודאתם בהדיפת רכב הנתבע 1 אל רכב התובע, אולם בנסיבות לא התרתי זאת.

כל שנותר להכריע בו, איפוא, הוא מי מבין הנתבעים 1 ו-3 נושא באחריות לקרות התאונה, ובשיעור הנזק שנגרם.

גרסת הנתבע 1 היא, שקודם לנסיעתו אחורה וידא כי אין מאחוריו כלי רכב, והנתבע 3 הגיח בפתאומית, כנראה בניסיון לעקוף את רכב הנתבע 1 המנסה לחנות, ופגע בו. גרסת הנתבע 3 היא, שראה לפניו את הנתבע 1, הניח שבדעתו לחנות, ועל כן יצא לעקיפה (אל מסלול הנסיעה הנגדי, שהיה ריק מתנועה), תוך שהוא עצמו מאותת, ופנסי רכבו דלוקים (בשל מזג האוויר הסגרירי), ובזמן שהיה במהלך העקיפה, החל הנתבע 1 בנסיעה שמאלה תוך הטיית רכבו, והנתבע 3 כבר לא יכול היה למנוע את התאונה.

דומה שאין מנוס מהמסקנה, ששני הנהגים הנתבעים נהגו במידה מסוימת של חוסר זהירות או חוסר תשומת לב: הנתבע 1 בכך שמבטו היה מופנה אל עבר מקום החניה, ויש להסיק כי לא בחן היטב את הכביש שמאחוריו, שכן קשה להבין כיצד יכול היה להימנע מלראות את רכב הנתבע 3 מתקרב; הנתבע 3 בכך שיצא לעקיפת רכב שהניח שבדרכו לחנות בנסיעה אחורה, ולא הניח לו לבצע את החניה בנחת. דומני, שיש לקבוע שהתרשלות הנתבע 3 היא בדרגה גבוהה מעט יותר, בנסיבות, וקל יותר היה לו למנוע את התאונה מאשר לנתבע 1. לפיכך, אני קובע את חלוקת האחריות ביניהם בשיעור של שליש ושני שליש, לחובת הנתבע 3.

באשר לנזק, הרי שאני מקבל, בהעדר מחלוקת של ממש והעדר חוות-דעת נוגדת, את הנזקים הישירים שנגרמו לתובע, כמפורט בכתב התביעה, בסך 5,264 ₪, אולם בהעדר הוכחה, אינני מקבל את רכיב הנזקים העקיפים.

לפיכך אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את נזקיו, כאמור לעיל, וכן את אגרת התביעה בסך של 63 ₪, ובסך-הכל: 5,327 ₪. מתוך סכום זה, ישלמו הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, סך של 1,776 ₪, ואילו הנתבעים 3 ו-4 ישלמו סך של 3,551 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: