גל חדד נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה לתשלום דמי תאונה אשר נדחתה מאחר והוגשה לאחר שחלפו 90 יום ממועד התאונה.

2.התובע טען בכתב התביעה ובפנינו כי בעקבות התאונה מיום 11/12/08 בה נגרם לתובע שבר באצבע 3 ביד ימין, הופנה על ידי פקידי המוסד להגיש תביעה להבטחת הכנסה וכך עשה ב- 5/2/09. רק משחלפו מספר חודשים הבין כי עליו להגיש תביעה לדמי תאונה, וזו הוגשה ב- 3/9/09 – בחלוף תשעה חודשים.

3.בדיון שהתקיים ב- 16/5/2010 המלצנו בפני ב"כ הנתבע לראות במועד שבו התובע הגיש תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה כמועד בו תחשב כמוגשת התביעה לדמי תאונה.

4.הנתבע הודיע ביום 11/7/2010 כי גם אם תחשב התביעה כמוגשת במועד, עדיין דין התביעה להידחות מאחר ולא התמלאו התנאים הקבועים בחוק ובתקנות לקבלתה.

5.סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב}, התשנ"ה – 1995 קובע כי "תאונה" היא אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיזית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר התפקוד.

אובדן כושר התפקוד מוגדר בתקנות הביטוח הלאומי {ביטוח נפגעי תאונות}, התשמ"א-1981. מאחר והתובע אינו עובד ואינו עובד עצמאי, תקנה 1 (2) קובעת שאובדן כושר התפקוד לגביו הוא אשפוז בבית חולים או ריתוק לבית .

בהתאם למכתב השחרור מבית החולים ברזילי מיום 11/12/08 (נ/4), בוצע לתובע קיבוע על ידי סד גבס עם מיתלה. לאחר מכן התובע שוחרר לביתו. מכאן עולה כי התובע לא היה מאושפז בבית חולים, ובהתחשב בסוג הפגיעה ובאיבר שנפגע, לא ניתן לומר שהפגיעה חייבה את התובע להיות מרותק לביתו.

6.אשר על כן, גם לגופה, אין מקום לקבל התביעה.

7.סוף דבר, התביעה נדחית .

ניתן היום, כ"ט אב תש"ע, 09 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

נציגת עובדים-

גב' סימה שמיט

נציג מעבידים-

מר דב אבדור

אילן סופר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: