גל - ד.מ. חפירות ובניין בע"מ נ' י.ת. בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה שבפני הינה תביעה כספית בגידרה עותרת התובעת, שהינה חברה לעבודות עפר ופיתוח, להטיל על הנתבע 2 (להלן: "קליין"), חבות אישית בגין התחייבות, אשר נטל, במפורש או במשתמע, לטענת התובעת, בשמה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), ביודעו שהיא אינה חברה קיימת.

ויובהר כבר בפתח הדברים, שאין מחלוקת בין הצדדים כי נתבעת 1, דהיינו חברה ששמה "י.ת. בע"מ", איננה חברה קיימת וממילא איננה רשומה במרשם החברות, אלא שלטענת התובעת יש לחייב את הנתבע בגין מצג שיצר כלפיה ביחס לקיומה של חברה זו והתחייבות שלה לשלם לתובעת את שכרה עבור העבודות שביצעה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

לטענת התובעת במהלך 9/2003 פנה קליין, באמצעות מהנדס שעבד עימו, אל מנהל התובעת, מר מוניר דאמוני (להלן: "מוניר"), וביצע הזמנה של עבודות טרקטור קל באתר בניה באיזור המרכז.
בעקבות אותה הפניה נערכה, ביום 25.10.2003, הזמנה של מחפרון ללא מפעיל וכן של בובקט ללא מפעיל וללא אספקת דלק, לצורך ביצוע עבודות בפרוייקט "הוסטל" (להלן: "הפרויקט"), אשר העבודות בו החלו ביום 28.10.2003 (להלן: "ההזמנה"). ההזמנה בוצעה באמצעות מסמך שבכותרתו, כמו גם בחותמת המזמין, מתנוסס שמה של הנתבעת: "י.ת. בע"מ" (מסמך המקור הוגש וסומן ת/6).

ביום 3.1.2004 הוצאה על ידי התובעת חשבונית 274 ע"ס 12,350 ובצירוף מע"מ 14,573 ₪ בגין 19 ימי שימוש בבובקט (החשבונית צורפה כנספח לכתב התביעה). החשבונית לא שולמה, אולם התובעת, אשר הסתמכה, לטענתה, על הבטחתו האישית של קליין באמצעות מזכירתו כי תקבל תשלום, המשיכה בביצוע עבודות עד תחילת שנת 2004, כך שהצטבר חוב סך של 35,000 ₪. פניות מנהל התובעת לתשלום החוב לא נענו ומשך, העבודות הופסקו, ובסופו של יום הוגשה התביעה שבפני על סך של 50,000 ₪.

אומר, כבר בפתח הדיון, כי טענותיה של התובעת בפני לא היו סדורות, הן נוסחו בצורה לא קוהרנטית והיו רצופות אי דיוקים ואי התאמות לראיות שהובאו במהלך ההליך. ביהמ"ש נאלץ להשקיע מאמץ לא מבוטל בהבנת העובדות שהובאו ראיות לגביהן, להבדיל מטענות, תחושות והשערות שנכללו בסיכומי התובעת, וזאת בניסיון לבור את "הבר מן התבן", ולבחון האם ובאיזו מידה הצליחה התובעת לבסס את תביעתה כנגד קליין, שכן ברי כי פסק דין כנגד הנתבעת לא ניתן לתת באשר מדובר בחברה שאינה קיימת.

ככל שהיטבתי להבין את טענות התובעת הרי שיש לחלקן לשלוש: הטענה האחת הינה כי יש להטיל אחריות אישית על קליין מאחר וזה נטל התחייבויות כלפי התובעת בשם הנתבעת, שאינה אישיות משפטית קיימת ומעולם לא היתה.הטענה השניה הינה כי יש להטיל אחריות אישית על קליין אשר באמצעות חברת מפרם, בה הוא משמש כאורגן, ובאמצעות חברות נוספות הקשורות למפרם ו/או לקליין (להלן : "י.ת. ++"), יצר כלפי התובעת מצג שווא, לפיו הנתבעת הינה חברה קיימת, ועל בסיס זה נוצרה ההתקשרות בין הצדדים.

הטענה השלישית, הינה כי העובדה שקליין איפשר שימוש בשם משובש של חברה קיימת, שהוא בעל ענין בה כאמור לעיל, די בה כדי להביא לחיובו בחוב החברה.

כנגד טענות התובעת טוען קליין כי יש לדחות את הביעה כנגדו מחמת העדר יריבות. לטענתו מעולם לא פגש את התובעת או מי מטעמה ו/או התקשר בהסכם עימה, אישית ו/או בכל דרך אחרת (סעיפים 2-3 לכתב הגנה וכן סעיפים 2-3 לנ/1 ולנ/2). כמו כן קליין מכחיש בצורה גורפת כי היה אורגן של הנתבעת, כי חתם ו/או הורה למי מטעמו לחתום על ההזמנה, אותה ראה לראשונה בכתב התביעה (סעיף 3 לנ/2). קליין אף מכחיש כי היה ערב ו/או לקח אחריות על פעילות הנתבעת וטוען כי התובעת לא הצליחה לקשור בין ביצוע ההזמנה תוך שימוש בשם של חברה פיקטיבית לבינו, וכל ההשערות והספקולציות של התובעת, נשארו כאלה, ללא שהונחה תשתית ראייתית מספקת לקבוע כי לקליין היה חלק ביצירת מצג השווא הנטען כלפי התובעת.

הראיות

מטעם התובעת הגיש מנהלה, מוניר, שלושה תצהירים: הראשון מיום 21.1.07 (סומן ת/3), השני מיום 22.10.07 (ת/4) והשלישי מיום 4.12.07 (ת/5). מוניר בתצהירו ת/3 אישר כי מעולם לא נפגש עם קליין, אלא שמי שחתם על ההזמנה מטעם הנתבעת, היה שליחו של קליין, אלכס, וכי קליין היה "הרוח החיה" מאחורי העבודות בפרויקט. בתצהירים הנוספים הוסיף מוניר ופירט מדוע הוא משוכנע כי קליין עומד מאחורי ביצוע ההזמנה בשם חברה פיקטיבית, לרבות העובדה שנאמר לו אישית על ידי אלכס שקליין עומד באופן אישי וארגוני מאחורי כל הפרויקטים, לרבות פרויקט ההוסטל, וכן מאחורי הנתבעת.

מלבד מוניר העידו בפני 3 עדים נוספים מטעם התובעת:מר מוחמד חמאדה ( להלן: "מוחמד") ומר סעדי עומר (להלן: "עומר") שבאמצעותו הוגשו תלושי שכר שלו שנטען כי הוצאו מטעם חברת "י.ת. אחסון והליכים מבצעיים בע"מ" עבור החודשים 5-6/2003 (ת/1 א' ב'). יוער כאן כי קצותיהם הימניים העליונים של תלושי השכר קרועים (כך שלא ניתן לראות את השם המלא של המעביד – למעט המילים "...הליכים מבצעיים בע"מ"), אולם זה נלמד מפסק דין שניתן בבית הדין לעבודה בתביעתו של עומר נגד חברת "י.ת. אחסון הליכים מבצעיים ושירותי ניהול בע"מ" (סומן ת/2). למרות שקיים שוני בין השמות אין מחלוקת כי מדובר באותה החברה (כפי שיובהר בהמשך). עדים אלה, לטענתם, הועסקו בשירות הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתובענה. בעדותם ציינו השניים כי אדם בשם אלכס שימש כמנהל החברה (להלן: "אלכס") וקליין הוצג בפניהם כבעלים של הנתבעת.

מר אלכס רוהאן (להלן: "אלכס") אשר התרתי את הבאת עדותו לאחר שכבר נשלמה שמיעת הראיות בתיק וזאת בהתאם להחלטה מיום 28.11.09 ותוך חריגה מסדר ניהול הראיות, מהטעמים שפורטו בהרחבה בהחלטה זו. באשר לתוכן העדות והמסקנות שניתן להסיק מתוכה אפרט בהרחבה בהמשך.

כן הוגש מטעם התובעת אישור מטעם רשם החברות לפיו לא נמצאה במרשם חברה בשם י.ת. בע"מ (סומן ת/7).

מטעם הנתבע הוגשו שני תצהירים, הראשון מיום 18.12.06 (סומן נ/1), השני מיום 19.11.07 (סומן נ/2). כמו כן הוגש תדפיס רשם החברות ביחס לחברה י.ת. – אחסנה בינוי ופיתוח בע"מ (סומן נ/3). גרסתו של הנתבע בתמצית הינה כי אינו מכיר את התובעת או מי מטעמה, מעולם לא הזמין ממנה דבר או התקשר עימה או ניהל מו"מ עימה. כמו כן טען הנתבע כי הוא אינו אורגן של הנתבעת והוא לא הורה למאן דהוא להפיק את ההזמנה הנטענת בכתב התביעה ולא ביצע בדרך אחרת התקשרות בשמה של הנתבעת.

למען שלמות התמונה באשר לראיות שהובאו בפני אציין כי ביום 14.9.11 הגיש ב"כ התובע הודעה על הגשת אסמכתאות במצורף לסיכומיו, אליה צורף קובץ מסמכים המונה מספר רב של עמודים אותם כינה "אסמכתאות". בהחלטתי מיום 4.10.11 קבעתי כי כל מסמך שצורף להודעה זו ואינו בגדר אסמכתא משפטית, דהיינו פסק דין חלוט, אין בכוונתי להיזקק לו כחלק מסיכומי התובעת.

בחינת הראיות והעדויות

בפתח ניתוח הראיות והעדויות אציין, כפי שטען ב"כ הנתבע בסיכומיו ובתגובותיו לבקשות שהעלתה התובעת, כי בית המשפט התיר לתובעת להעיד עדים שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם, ואף איפשר את העדתו של אלכס וזאת תוך הגמשה של סדרי הראיות וסטיה מסדרי הדין. את החלטותי בעניינים אלו נימקתי בעת נתינתם, אולם חשוב לי לחזור ולציין כי נטייתי היתה לאפשר לתובעת, שעומדת בפני שוקת שבורה מבחינת אפשרות גביית החוב בגין עבודות שאין מחלוקת שבוצעו על ידה, לנסות ולבסס את תביעתה, במידה הנדרשת בדין האזרחי, כנגד הנתבע.