גירושין - חיוב בגט במקום פירוד ממושך וטענת הבעל לשלום בית אינה כנה -

עניינו של פסק דין זה בתביעת גירושין שהגישה המבקשת מול תביעת שלום בית שהגיש המשיב.

תיאור העובדות:

הצדדים נישאו ביום י' בסיון תש"ס (13.6.00) נישואין ראשונים לצדדים ולהם שלושה ילדים משותפים, כאשר מזה כשנתיים גרים הם בנפרד.

לטענת המשיב, עוד בטרם הנישואין היה חולה במחלת הטרשת ומאז עד עתה במהלך השנים מצבו התדרדר ולדעתו דבר זה גרם למבקשת לעזוב את הבית והוא מבקש לשקם את הנישואין.

מנגד, המבקשת הצהירה כי תמיד דאגה לטפל בו במסירות אך המשיב סובל מקנאות אובססיבית וחשדות פסולים כנגדה דבר שהעכיר על חייהם המשותפים. לדבריה, אלמלא הקנאות הייתה ממשיכה לטפל בו אבל קנאות פסולה זו שהתגברה לאחרונה מחזקת את בקשתה להתגרש, בקשה שאף הילדים תומכים בה לאור המצב, והיא נחרצת בכך. (שורות 17-22 לפרוטוקול מיום כ"ד אייר תשע"ו 1.6.16).

באת כוח המבקשת הוסיפה כי המבקשת התחשבה במשיב ולמרות סבלה לא נטשה אותו, ורק לאחרונה שהגיע עובד זר לסייע למשיב אזרה עוז לעזוב את הבית. (שורות 42-43 שם).

המשיב הודה במיוחס לו וטען 'כל גבר יש לו את מידת הקנאה' (שורה 23 שם) אך ביקש לשקם את הנישואין. בית הדין הציע למבקשת לפנות לייעוץ מתאים אך המבקשת התנגדה וטענה 'עברתי מספיק התעללות נפשית. מי שבורח מהכלא לא חוזר לשם' (שורה 37 שם).

בסופו של דבר הסכימה המבקשת לעצת בית הדין לפנות לייעוץ בכפוף להצהרת המשיב כי המלצות היועץ מחייבות וכדבריו 'ברור חד משמעית שאני אשמע לכל חו"ד של היועץ ואעשה מה שימליצו' (שורה 34 שם).

ביום א' בתמוז תשע"ו (7.7.16) התקבלה המלצת יחידת הסיוע לפיה קיים פער משמעותי הגורם לקונפליקט ומתח גבוה בין הצדדים שאינו מאפשר דיאלוג או בסיס לשלום בית.

המשיב עשה דין לעצמו ובחר שלא להופיע לדיון ביום כ"ז בטבת תשע"ז (25.1.17) וזאת באמתלה רפואית המגובה באישור שאינו קביל בערכאה משפטית. באת כוחו טענה כי למרות הצהרת עבר כי המשיב יפעל בהתאם להמלצות, עדיין בדעתו לשקם את הנישואין.

בדיון החילופי שנקבע ליום ראשון כ"ג בשבט תשע"ז (19.2.17) המשיב בחר שוב שלא להופיע. באת כוחו הציגה הזמנה לבדיקה במרפאות חוץ שנקבעה שלושה ימים (!) לפני הדיון, וטענה כי מצבו הרפואי אינו מאפשר הופעה בבית הדין.

מנגד טענה באת כוח המבקשת כי המשיב נצפה פעמיים בשבוע החולף עורך את קניותיו בסופר ואף נוהג לשדר בתוכנית רדיו מידי יום ראשון. המבקשת הוסיפה כי המשיב משפץ את הבית ונראה רוכש חומרי בניה יחד עם העובד הזר.

לפנים משורת הדין הורה בית הדין לבאת כוח המשיב לתאם טלפונית מועד קרוב בו המשיב יוכל להופיע. במעמד בית הדין נקבע דיון ליום רביעי כ"ו בשבט תשע"ז (22.2.17) כאשר המשיב הצהיר שיופיע לדיון ולא התייחס כלל למצבו הרפואי המונע ממנו להופיע בדיון.

אכן דא עקא כי גם לדיון הרביעי שנקבע ליום רביעי המשיב בחר שלא להופיע. אף באת כוח המשיב טענה כי היא מופתעת לגלות שהמשיב לא עמד בדיבורו (שורה 3 שם). באת כוח המבקשת הוסיפה כי מבדיקה שערכה התברר כי המשיב שידר בתוכנית הרדיו כמנהגו מידי יום ראשון.

בהחלטה שהתקבלה בתום הדיון הביע בית הדין את מורת רוחו הגדולה מהיעדרות המשיב וציין כי יש בכך יותר מללמד כי תביעתו לשלום בית אינה כנה כלל. משכך פני הדברים זומן המשיב בצו הבאה בהפקדת מזומן.

בדיון מיום ג' בניסן תשע"ז (30.3.17) הופיע המשיב וחזר על בקשתו לשלום בית. לשאלת בית הדין מה עשה בשביל שלום הבית, השיב 'תגידו לי מה לעשות אני אעשה' (שורה 22 שם). בית הדין ניסה רבות לדבר על ליבו של המשיב אך ללא הצלחה ומשכך נקבע מועד לחקירות.

בדיון מיום כ"ט בתשרי תשע"ח (19.10.17) ציינה המבקשת בחקירתה חלק מהחשדות שהמשיב היה חושד בה וסיימה 'אני ממש מתביישת לומר זאת בפניכם' (שורה 50 שם) והוסיפה 'הוא היה הבוגד וכנראה הרגיש שהוא צריך להאשים' (שורה 53 שם).

המשיב חזר והודה במיוחס לו וכדבריו 'אני מודה שיש קנאה אבל אין קנאה בלי אהבה' (שורה 71 ושורה 88 שם). לשאלת באת כוח המבקשת מה עשה בשביל שלום הבית השיב 'אני לא צריך לעשות כלום. מה אני צריך לעשות?' (שורות 73-75 שם).