גירושין ופטור ממזונות

לפנינו על פס"ד בית הדין האזורי בתל אביב מיום י"ד טבת ע"ג 27.12.12, שבו פסק:

"א. הצדדים יתגרשו זמ"ז במועד הראשון שיקבע ע"י ביה"ד.

ב.   במעמד סידור הגט הבעל ישלם את כתובתה ותוספת.

ג.    לאור האמור הבעל פטור ממזונותיה.

ד.   ניתן לפתוח תיק לסידור גט."

לטענת ב"כ האשה, ביה"ד טעה בקבעו שהצדדים יתגרשו זמ"ז ושפטור ממזונותיה, שהרי האשה רצונה בשלוםבית ויש לבטל את פס"ד של האזורי כי על האשה להתגרש. כמו"כ להורות על דחיית תביעת הגירושין של הבעל והחזרת התיק לביה"ד קמא כדי שייתן פס"ד סופי למזונותיה.

לטענת ב"כ הבעל, גם האשה אין רצונה בשלוםבית ושנים רבות בפירוד וע"כ יש להשאיר את פס"ד האזורי על כנו.

לאחר העיון בחומר שבתיק ובכתב הערעור והתשובה, ביה"ד לא מוצא מקום לשנות מפסיקתו של ביה"ד האזורי כי על הצדדים להתגרש זמ"ז והבעל חייב בכתובתה (סכום שביה"ד האזורי יקבע אחרי דיון בענין זה).

נציין שהצדדים כבר חיים בפירוד משנת 2006, וכבר ביום כ"ב אייר תש"ע (6.5.10) קבע ביה"ד הגדול - בערעור שהוגש ע"י הבעל ובו ביקש לחייב האשה בגט - כי כעבור שישה חודשים נוספים (בהעדר השלום)רשאי הבעל להגיש שוב תביעתו לחיובה בגט, ומאז עברו שלוש שנים נוספות והשלום המיוחל לא הגיע. אי לכך, אין מקום שביה"ד יתערב בפסיקתו של ביה"ד האזורי בענין זה, והערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

הרב מסעוד אלחדד - דיין

עברתי על כל מה שכתב עמיתי הגאון הרב מסעוד אלחדד ואני מסכים עם דבריו, רק יש לי הערה אחת על מה שכתב ביה"ד האזורי.

בפס"ד של ביה"ד האזורי נאמר:

"בעניין מזונות האשה, חל עליהם הכלל "אין מקרבין ואין מרחיקין", ומשום כך הבעל פטור ממזונות האשה."

אני איני מבין פסקה זו. בעבר פסק ביה"ד לאשה מזונות, ובמסקנת פסה"ד ביה"ד כותב שמגיע לאשה כתובתה, ולפי זה האשה זו אינה מפסידה מזונותיה עד שבעלה לא יאמר לה הא גיטיך וכתובתיך. נראה שכוונת ביה"ד האזורי היא שהיות שהאשה חלתה במחלה שהבעל חושש שהיא מדבקת, על כן הוא פטור ממזונותיה. ברם, נ"ל שגם מחמת דבר זה אין הבעל פטור ממזונותיה עד שיאמר לה הא גיטיך וכתובתיך, כיון שהאשה חלתה במחלה זו בשנת 2004 בתוך שנות הנשואין - הרי נסתחפה שדהו. ועל כן דעתי שהבעל חייב במזונות האשה עד שיאמר לה הא גיטיך וכתובתיך ויראה שיש לו אפשרות קרובה לגבות ממנו את הכתובה.

ולכאורה היה מקום לומר שהבעל כאן יכול לחייב את האשה שתקבל את גיטה, וכמו שכתב הרא"ש בתשובה שכאשר האשה נכפית דזכותו של הבעל שייתן את הגט תחילה, ולאחר מכן תגבה האשה את כתובתה. ברם, נראה לי שאין הדברים דומים כלל דשם ממדובר שהיה ידוע שהאשה נכפית, אולם כאן האשה הביאה חוות דעת רפואית, שמחלתה אינה מדבקת כלל, והבעל יכול לחיות עמה, אלא שהבעל טען שראה באינטרנט שיש דעות אחרות שטוענות שמחלה זו יכולה להדביק. מ"מ מצד הדין במקרה זה היה מוטל על ביה"ד לפנות לרופאים מומחים שיביעו דעתם אם מחלה זו מדבקת, ולא להסתמך על דעות שאין אנו יודעים מה היא מומחיותם בדבר זה. ועל כן במקרה זה האשה אינה מפסידה מזונותיה ואי אפשר לחייבה לקבל גט עד שהבעל יאמר הא גיטיך וכתובתיך, ובמיוחד שלבני זוג אלו יש חדר"ג בודאי שכך היה ראוי לנהוג - אולם עתה שאין בידינו להעמיד דת על תילה, ובני הזוג גרים כמה שנים בנפרד, ועל כן ביה"ד קבע שעליהם להתגרש, מ"מ אין להקל כאן לפטור את הבעל ממזונות האשה, אלא הבעל חייב במזונות האשה עד שיאמר הא גיטיך וכתובתיך. ואציין כאן מראה מקומות מקוצר לענין זה: עיין חלקת מחוקק סי' קי"ט ס"ק ח' ופרי חדש שם ס"ק ח'. ובשו"ת עין יצחק אבע"ז ח"א סי' ע"ד.

הרב נחום גורטלר - דיין

ראיתי מ"ש עמיתי ונראה לי שכל שחייבת האשה להתגרש שאז הכתובה נגבית רק לאחר הגט - יש לפטרו ממזונות כשהבעל נחוש בדעתו להתגרש. יצוין כי בנידוננו האשה מסרבת להתגרש, כמשתקף מהחומר שבתיקים, ולעומת זאת הבעל נחוש בדעתו להתגרש.

עיין אבהע"ז ס' קי"ט בהגהה "ואפ' אין לו לשלם לה כתובתה אינה יכולה לעכב משום זה הגירושין", וזאת בהתייחס לדברי המחבר שכתב בסעיף ו' הנ"ל: "יכול לגרשה בלא דעתה." אולם הלכה זו נאמרה כאשר אין חרגמ"ה, ולחילופין מנהג הקהילות שלא לגרשה בע"כ, אא"כ ביה"ד מחייבים את האשה בעילות שונות. ולכן במקרה שלא נקבע חיוב על האשה להתגרש, ולעומת זאת, האשה הייתה יכולה לדרוש לחייב הבעל בגט כדין מורד, בוודאי שהלכה זו לא נאמרה שיש להקדים הגט לפני הכתובה, ומזכותה של האשה כל זמן שהיא לא מורדת לדרוש הכתובה עובר לגט. וכן משמע גם מדברי השו"ע בס' ע"ז בדין מורד "בהגה"ה וי"א דאם רוצה לגרש מיד ולתת הכתובה אין מוסיפים על כתובתה". משתמע מכך שכשהוא מורד, זכותה של האשה לדרוש גטה ומלא הכתובה, כתנאי לגט, אולם לא חייבת להתגרש. והזכות היחידה שנותרה לבעל במצב זה, היא רק שלא להוסיף על הכתובה, היות וכל זכויותיה לגט מצטמצמות במתן גט וכתובה, משמע שיש לשלם הכתובה עובר לגט.