גירושין וכתובה

תביעת האשה לגירושין ולכתובה

הצדדים בני העדה האתיופית נשואים כדמו"י מיום י"ט טבת תשנ"ה (22.12.1994). מנישואים אילו נולדו לצדדים שבעה ילדים ובמהלך הדיונים נולד הילד השמיני. מתדיינים בבית הדין בתביעת האשה לגירושין ולכתובה. בבית המשפט התנהלו דיונים בדבר מזונות הילדים, משמורת ורכוש.

עובדות והליכים

ביום ב' אלול תש"ע (12.8.2010) הגיש הבעל תביעת גירושין וכרך בתביעתו את תביעת מזונות האשה והכתובה. בכתב התביעה כותב הבעל כי מזמן שחלה והפסיק לעבוד והוכר כנכה ע"י המוסד לביטוח לאומי, החלה האשה לזלזל בו לקלקל אותו ולהזמין לו משטרה באמתלות שווא. האשה חוזרת מעבודתה ונוהגת להעלם מהבית עד שעות מאוחרות של הלילה, אינה דואגת ואינה ומטפלת בילדים. לדבריו אין ביניהם כמעט תקשורת. מחמת טענות אלו האשה מאוסה בעיניו, ואינו יכול לחיות עמה, ולכן מבקש מבית הדין לחייב את האשה להתגרש ולפטור אותו ממזונותיה וכתובתה.

ביום ב' כסלו תשע"א (9.11.2010) התקיים דיון. האשה לא הופיעה. לדברי הבעל הם גרים יחד והאשה לא רוצה להתגרש. הואיל ומדובר במשפחה מרובת ילדים בית הדין הפנה את הצדדים לשירותי הרווחה חדרה על מנת לקבל תסקיר.

ביום כ"ח ניסן תשע"א (2.5.2011) התקבל תסקיר שירותי הרווחה חדרה בו מפורטות טענות הבעל וטענות האשה. בסיכום נכתב "ללא טיפול אינטנסיבי והתגייסות של שני ההורים לשקם את מערכת הזוגיות ביניהם, יקשה עליהם להגיע לשלום בית בכוחות עצמם."

ביום א' תמוז תשע"א (3.7.2011) הגישה האשה בקשה לצו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה. ביום ח' תמוז תשע"א (10.7.2011) התקיים דיון, ובית המשפט השאיר את צו ההגנה עד ליום כ"ב תמוז תשע"א (24.7.2011).

ביום כ"ב תמוז תשע"א (24.7.2011) הגישה האשה בקשה נוספת לצו הגנה והפעם לבית הדין. לדבריה הבעל נוהג בה באלימות פיזית מילולית וכלכלית, חוקר אותה על מעשיה חושד בה ומאיים עליה. בית הדין נעתר לבקשה והאריך את הצו בחמישה ימים. ביום כ"ו תמוז תשע"א (28.7.2011) התקיים דיון נוסף, הבעל התחייב שלא להטריד את האשה, ובית הדין ביטל את צו ההגנה והורה לצדדים לנהל משא ומתן להסכם גירושין.

ביום כ"ז חשון תשע"ג (12.11.2012) לאחר כשנה התקיים דיון נוסף בתביעת הבעל לגירושין האשה הסכימה להתגרש ואף טענה שהבעל עזב את הבית. ב"כ האשה הציע הצעה להסכם גירושין. הצדדים מסכימים להתגרש, נושא מזונות הילדים והסדרי ראיה נידונים בבית המשפט, יש כסף בחיסכון האשה מסכימה לחלק שווה בשווה ואם יהיה גט היום מוכנה גם לוותר על הכתובה. ב"כ הבעל טען כי אין תיק רכוש ויש זכות מגורים בדירת עמידר שעליה אין הסכמה וכן יש תכולת בית שאין עליהם הסכמה. במהלך הדיון שינה הבעל את דעתו וביקש שלום בית.

לאור השינוי בעמדתו של הבעל בית הדין הודיע לבעל שאם יעמוד בשינוי דעתו בית הדין יסגור את תיק הגירושין. בית הדין הציע לאשה לפתוח תיק גירושין, ולחילופין הורה לצדדים לנהל הצדדים משא ומתן כדי להגיע להסכם גירושין.

ביום י"א אדר תשע"ג (21.2.2013) הגישה האשה תביעת גירושין וכתובה. בכתב התביעה כותבת האשה כי הבעל עזב את הבית בנובמבר 2012 ולא חזר לבית. לדבריה היא סבלה ממנו אלימות פיזית, מילולית וכלכלית. הבעל היה מאיים עליה, מקלל אותה, חוקר אותה על מעשיה, מצד אחד חושד בה שיש לה קשרים עם אחרים, ומצד שני כופה עצמו עליה בזמנים שאינה יכולה.

ביום ח' תמוז תשע"ג (16.6.2013) הגיש הבעל כתב הגנה. לדבריו, הוא אדם חולה שאינו יכול לעבוד ולפרנס. הבעל הכחיש את כל טענות האשה, וחזר על טענותיו שפירט בכתב התביעה שהגיש בעבר.

ביום י"ז תמוז תשע"ג (25.6.2013) הגישה האשה כתב תגובה לכתב ההגנה בו כותבת האשה כי הבעל אינו רוצה בה, וכל מגמתו היא רק לא לשלם את מזונות הילדים, ולא לשלם לה את כתובתה.

ביום י"ח תמוז תשע"ג (26.6.2013) התקיים דיון בתביעת האשה לגירושין. האשה בקשה להתגרש, הבעל ביקש שלום בית. לדברי האשה הבעל חזר הבית והיא עזבה את הבית. הבעל סובל מקנאות אובססיבית, ובזמן האחרון החל לשחק קלפים, ולא מפרנס את הבית. הבעל התעקש על שלום בית. לאור אי הסכמה בין הצדדים בית הדין הפנה את הצדדים ליחידת הסיוע.

ביום י"ג אלול תשע"ג (19.8.2013) התקבלה חוות דעת יחידת הסיוע כי לאור הנתק בין הצדדים, אי אפשר להביאם להסכם, וכל שכן שאי אפשר להביאם לשלום בית.

ביום ה' טבת תשע"ד (8.12.2013) התקיים דיון נוסף. הבעל המשיך להתעקש שרצונו בשלום בית, האשה טענה שעזבה את הבית עם הילדים וגרה ביבנה כשלוש שנים. לדבריה, החיים לצד הבעל היו בלתי נסבלים. התקיימו עוד מספר דיונים כשהבעל מסרב להתגרש. בית הדין הפנה את הצדדים לרב אלון נגוסה, רב בעדה האתיופית לסייע לצדדים לנהל משא ומתן. ביום כ"ו חשון תשע"ד (9.11.2014) הגיש הרב נגוסה חוות דעת. לדבריו אינו מצליח להגיע עם הצדדים להסכמות. האשה נחרצת להתגרש.

ביום ל' ניסן תשע"ד (30.4.2014) התקיים דיון, בית הדין נזף בבעל שאין כוונתו כנה, וכל מטרתו להשיג תנאים כלכליים טובים יותר. בית הדין הורה לצדדים להגיש סיכומים.

בסיכומי ב"כ האשה נכתב, בפועל נכון להיום הצדדים פרודים כחמש שנים. לטענת האשה הבעל מכה אותה. הבעל סובל מקנאות אובססיבית, עוקב אחריה למקום עבודתה, מצד אחד מאשים אותה כי יש לה קשר עם גברים אחרים, ומצד שני היה סוגר את חדר השינה באופן קבוע, וכופה עצמו עליה גם בזמן שלא היתה יכולה. הבעל לא מפרנס את הבית. מחמת התנהגות זו של הבעל, ברחה מהבית, ומחמת טענות אלו הבעל מאוס בעיניה.