גיפשטיין נ' בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב ואח'

השופט ג' קרא:

           עתירה המבקשת לבטל את החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו בתיק מס' 01/16/6027 מיום 17.4.2018, ולחלופין, לבטל את קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים באותה החלטה כי הליך שמיעת גרסתה של העותרת מהווה "חקירה" ולא "שימוע". כמו כן, מבוקש להורות לוועדה המקומית תל אביב-יפו (להלן: המשיבה) לבטל "את איסורה הגורף על נוכחות סניגור בהליך שימוע לחשודים".

רקע

1. נגד העותרת ובעלה (להלן: דב, ושניהם ביחד להלן: הנאשמים) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות תכנון ובנייה בגין בניית בריכה ופרגולה, והגדלת שטח המרתף בביתם שבתל אביב ללא היתר בנייה. בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו ביום 2.3.2017 העלה בא כוח הנאשמים טענה מקדמית לביטול כתב האישום מכיוון שהנאשמים לא הוזמנו למסור גרסתם עובר להגשת כתב האישום ומכיוון שלא הוצע להם הסדר מותנה. בהחלטתו מיום 29.7.2017 קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי אף שהנאשמים הוזמנו למסירת גרסתם, ההזמנה בוצעה באופן טכני בלבד ולא מהותי. משכך, הוחלט כי המשיבה תזמין את הנאשמים למסור גרסתם בשנית, ולאחר מכן "תוכל להשתכנע אם ראוי להמשיך בהליך זה או לחלופין למחוק את כתב האישום ולהסתפק בדרכים אחרות המנויות בדין".

2. הנאשמים זומנו למסירת גרסתם. המסמך שכותרתו "הזמנה למסירת גירסה/עדות" (להלן: ההזמנה), המופנה לדב, צורף לעתירה ובסופו מצוין כי "אין אפשרות למסור את גרסתך באמצעות אדם אחר" וכן כי "לא תתאפשר נוכחות של כל אדם אחר, לרבות עו"ד מטעמך בזמן מסירת הגרסה. עם זאת, הנך רשאי להיוועץ בעו"ד בטרם הגעתך למסירת גרסה". בהמשך לכך נחקר דב על ידי מפקח בנייה מטעם המשיבה. העותרת, מצידה, הודיעה כי היא מסרבת להיחקר שלא בנוכחות בא כוחה, והמשיבה הבהירה כי לא ניתן לעשות כן, וכי ככל שהעותרת תעמוד על סירובה, לא תגבה גרסתה. לאחר שעדכנו הצדדים את בית המשפט לעניינים מקומיים במתואר, ביום 21.12.2017 התקיים דיון נוסף בגדרו טען בא כוח הנאשמים כי עמדת המשיבה לפיה נאשם אינו זכאי לנוכחותו של סנגור בעת גביית גרסתו מנוגדת לדין. המשיבה טענה מנגד כי החוק אינו קובע חובת נוכחות עורך דין במועד מסירת גרסה ומדובר בהסדר שלילי. בסופו של הדיון, הורה בית המשפט לצדדים להגיש פסיקה בנושא.

3. ביום 17.4.2018, נתן בית המשפט לעניינים מקומיים החלטה מפורטת ומנומקת המחזיקה 26 עמודים, בסופה קבע כי סירוב המשיבה לאפשר את נוכחותו של עורך דין בעת גביית גרסת העותרת מהווה פגם בהליך, אולם בנסיבות המקרה אין להורות על ביטול כתב האישום (להלן: ההחלטה).

           בית המשפט לעניינים מקומיים מצא כי נוכחותו של סניגור במהלך ביצוע חקירה פלילית אינה מוכרת בחקיקה הישראלית. עם זאת, נקבע כי הכתיבה והצעות החוק בנושא, ופסיקתו של בית המשפט העליון בסוגיית זכות הייצוג, מובילים למסקנה שאיסור נוכחות סניגור בעת חקירת חשוד בביצוע עבירה נוגד את הדין הקיים ופוגע פגיעה ממשית בזכות לייצוג. פגיעה כזאת, נקבע, יכולה להתבצע רק בקביעה מפורשת בחקיקה ראשית, שאינה קיימת במקרה דנן. בית המשפט המשיך וקבע, כי בניגוד לטענת בא כוח הנאשמים, אין עסקינן בשימוע, שיש חובה לקיימו רק בעבירות מסוג "פשע", אלא בחקירה המתבצעת על ידי מפקחי העירייה הגובים גרסה מהחשוד בטרם העברת חומרי החקירה למחלקת התביעות לשם שקילת הגשת כתב אישום. נקבע, כי חשיבות נוכחותו של עורך דין במהלך החקירה מתעצמת במקרה זה, מכיוון שמדובר בעבירה מסוג "עוון" בגינה נאשמים אינם זכאים לשימוע.

           עם זאת, קבע בית המשפט כי במקרה דנן עוצמתו של הפגם שנפל בהליך, קרי סירוב המשיבה לקבל את גרסת העותרת בנוכחות סניגורה, אינה גבוהה. בתוך כך, צוין בין היתר כי העותרת הייתה מיוצגת לכל אורך שלבי ההליך, והחשדות כלפיה היו ברורים ומפורטים בכתב האישום; כי חומרי החקירה הועברו לעיון הנאשמים וסנגורם; כי דב, בעלה של העותרת, כבר מסר את גרסתו ויש להניח שגרסתו, כמו גם השאלות וחומרי החקירה שהוצגו לו, ידועים לעותרת; כי מועד מסירת הגרסה תואם מראש ולעותרת היה זמן לערוך ברורים לשם התמודדות בעת גביית גרסתה; כי גובי הגרסה הם מפקחי העירייה, שאינם מוסמכים לגבות גרסה תחת אזהרה, בניגוד לשוטרים בעת חקירה פלילית; וכן כי לעותרת שמורה הזכות לנסות ולשכנע את המשיבה לזנוח את כתב האישום במסגרת הגרסה שתמסור בבית המשפט במסגרת המענה לכתב האישום. אשר על כן, קבע בית המשפט כי במקרה הנדון מתן האפשרות למסור גרסה, אף בלא נוכחות של סניגור, מקיים איזון מלא בין זכות העותרת להליך הוגן לבין האינטרס הציבורי בהעמדתה לדין ודחה את הבקשה להורות על ביטול כתב האישום.

           מכאן העתירה שלפנינו.