גינו נ' אלכרים פלנה

החלטה

1.לפני בקשה לביטול פסק דין.

נימוקי הבקשה: המבקש לא היה מודע להליך שמתנהל נגדו; כתב התביעה לא נמסר לו ולכן לא הגיש כתב הגנה; שבע שנים לאחר מתן פסק הדין פנה אליו ב"כ המשיב והודיעו כי יפתח בהליכי הוצל"פ; מדובר בתביעה מופרכת הואיל והמבקש לא העסיק את המשיב אלא העסק בעצמו כמנהל מסעדה אשר בבעלות חברה, החברה העסיקה את המשיב.

2.טענות המשיב בתגובתו: ביום 20.10.10 הודיע למבקש על קיום פסק דין נגדו; המבקש העסיק את המשיב, תושב השטחים, בצורה לא חוקית בלא שהנפיק לו תלושי שכר.

3.ב"כ המשיב נמנע מחקירה נגדית של המבקש, למעט בשאלה אחת, מתי ידע לראשונה על ההליכים בבית הדין.

דיון והכרעה

4.הלכה פסוקה היא כי במקרה של בקשה לביטול פסק-דין בית הדין מציב בפניו שתי שאלות. האחת – סיבת מחדלו של הנתבע להתייצב או להתגונן, והשניה – סיכויי ההצלחה.

אמנם גישתם של בתי הדין לעבודה מקילה בכל הנוגע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, אולם אין משמעות הדבר שכל פסק דין שניתן במעמד צד אחד יבוטל. על השיקולים שצריכים להנחות את בית הדין עמד בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נה/ 3-139 גן המוסיקה בע"מ ואח', נ' בתיה מולדבסקי, פד"ע לא, 188: "מקובל עלינו, כי לא כל פסק דין שניתן במעמד צד אחד יבוטל. עלינו לאזן בין אינטרסים מתנגשים – מחד, האינטרס הלגיטימי של העובדת, התובעת, בבית הדין האזורי כי יתנהל משפט מהיר והוגן ולא יגרם לה עינוי דין. הדבר נכון פי כמה כשמדובר בעובד שזכויות סוציאליות שלו נשללו ממנו, על פי טענתו. מאידך, מונח על כף המאזניים האינטרס של המערערים, כי יתאפשר להם לטעון לגופה של הגנתם... יש לבחון בשלב הלכאורי אם יש סיכוי כלשהו להגנה".

5.במקרה דנן, מדובר בתביעת עובד השטחים לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות בגין עבודתו במסעדה בה עבד המבקש.

השאלה העומדת לדיון, האם יש מקום לבטל את פסה"ד שניתן בהעדר הגנה אם לאו.

6.אין מחלוקת כי, למרות שפס"ד ניתן ביום 15.7.03, הודע למבקש לראשונה על קיומו בשיחה עם ב"כ המשיב, ביום 20.10.10.

7.ב"כ המשיב נמנע כאמור, מחקירה נגדית של המבקש בדיון מטעמיו.

לא ברור, איפוא, על סמך איזה אישור מסירה ניתן פסה"ד. תיק הנייר הרלבנטי בוער.

בנוסף, אין להתעלם מטענת ההגנה של המבקש, אשר לא נסתרה לכאורה בדיון בהעדר חקירה נגדית של המבקש, בענין העדר יריבות בין הצדדים משלא העסיק את המשיב, כטענתו, באופן אישי.

8.הואיל ובית הדין אינו רואה בעין יפה נסיונות פרוצדוראליים למנוע מבעל דין לטעון לגופו של עניין, ועל פי ההלכה הפסוקה יש לתת לו את יומו לפחות פעם אחת (דב"ע נב/ 3-48 פלחה מבואות, ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ – הראל, פד"ע כ"ד, 418), ומאחר וזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית מהמעלה הראשונה, כמאמר כב' השופט ש. לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית", לפיו יש לכלול את הזכות לביטולו של פס"ד שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לביהמ"ש שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לביהמ"ש שנהפכה לזכות חוקתית, מכאן שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק.

9.כך במקרה הנוכחי. חרף הזמן שחלף ממועד מתן פסק הדין, ובהתחשב בשיהוי שבהמצאת פסק הדין למבקש ע"י ב"כ המשיב במשך שנים, ביטול פסק דין תוך השתת הוצאות על המבקש יהווה איזון ראוי בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים מזה ומזה, כך שמחד יינתן למבקש יומו בבית הדין בפניו יביא ראיותיו, ומאידך, העוול שנגרם למשיב בשל התנהלותו יבוא לידי ביטוי בהוצאות.

סוף דבר

10.לאור האמור, אני קובעת כי פס"ד מיום 15.7.03 מבוטל כמבוקש.

המשיב ימציא לביה"ד ולמבקש במסירה אישית כתב תביעה תוך 30 יום, המבקש יגיש תוך 30 יום מקבלתו כתב הגנה.

11.התיק יקבע לקדם משפט במעמד הצדדים ביום 26.2.12 בשעה 9:00.