גילר ואח' נ' מרום

פסק דין

כללי

בתביעה שבפני עותרים התובעים לחייב את הנתבע לפצותם בגין נזקי רכוש (ניקוב צמיגים בכלי רכב, ריסוס כתובות על גדר, דלת כניסה וחלונות), וכן בגין הוצאות שהוציאו (התקנת מצלמות אבטחה, מערכת אזעקה, החזקת כלב), ובנוסף בגין אובדן ימי עבודה וכאב וסבל. לפי הנטען, החל ממאי 2004 ובמשך כשנתיים נהג הנתבע בבריונות כלפיהם, בעת בה בנו את ביתם בשכנות לנתבע. המעשים המיוחסים לנתבע הם כדלקמן:

ניקוב צמיגים ברכבי התובעים ומשפחתם, כ- 15 פעמים (ס' 11-9 לתצהיר התובע).

ביום 24.11.2005: ריסוס כתובת על הגדר: "קללה תבוא על הבית ועל יושביו. בית שנבנה בשבת. חוצפה" (ר' צילום נספח ב' לתצהיר התובע).

ביום 15.1.2006: ריסוס כתובות נאצה על חלונות, דלתות ותריסים; בין היתר: "מניאק בן זונה לא שם זין עלינו ממשיך לחנות בצד ימין" (ר' נספחי ה' לתצהיר התובע).

ביום 14.3.2006 – ניקוב ארבעת צמיגי רכב הסובארו שבשימוש התובע, ארוע שתועד במצלמה (ס' 40-39 לתצהיר התובע).

אפריל 2006 – הנחת כסא על גדר בית התובעים וצילום הבנות המשחקות בגינה (ס' 42 לתצהיר התובע).

הנתבע הודה בארוע מיום 14.3.2006: "במר יאושי ובתסכולי הרב הבעתי את כאבי וכעסי בדרך לא נאותה אשר הנני מצר עליה, אשר במסגרתה ניקבתי פעם אחת בלבד את צמיגי כלי הרכב מסוג סובארו, ביום 14.3.06. כלי הרכב הנ"ל חנה שלא כחוק על המדרכה וסיכן את חיי אמי הקשישה ז"ל" (ס' 20 לתצהיר הנתבע). הנתבע הכחיש את טענת התובעים כי ניקב את צמיגי רכביהם כ- 15 פעמים, כמו גם את מעשי הריסוס וצילום הבנות (ס' 21, 27, 30, 46 לתצהירו). הנתבע אף חלק על גובה הנזק.

במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהיר כל אחד מהם. מטעם הנתבע הצהירו הוא עצמו, וכן מר ציון חממי, מר יוסף חממי, גב' מלכה חממי, מר ישי אברהם, והוגשה תע"צ של מר אילן לביא, מפקח ברשות ההגירה. העדים נחקרו בפני (פרט לעובד הציבור, שלא זומן להחקר). ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן.

שאלת האחריות

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום שייחס לו ארבעה מעשים החופפים בחלקם את ארועי התביעה דנא (ר' כתב האישום בת"פ 3294-07, במוצגי 2 בתיק מוצגי התביעה):

א'–ריסוס כתובת על חומת הבטון, ביום 24.11.2005: "קללה תבוא על הבית הזה ועל יושביו"; "בית שנבנה בשבת".

ב' – חיתוך 4 צמיגי רכב טויוטה קורולה ביום 25.11.2005.

ג' – התזת ספריי כתובות נאצה על דלת כניסה, קירות וחלונות ביום 15.1.2006: "מניק בן זונה, אתה ממשיך לחנות בצד ימין, מניאק מזדיין".

ד' –חיתוך 4 צמיגי רכב סובארו ביום 14.3.2006.

כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון, ונמחקו האישומים א' ו-ד' הנ"ל (ר' כתב אישום מתוקן במוצגי 2 בתיק מוצגי התביעה). בדיון מיום 5.5.2009 פסק בית המשפט השלום ברמלה (כב' ס' נשיא הש' נ' דסקין): "על סמך הודאת הנאשם בעבודות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, אני קובעת כי ביצע עבירה לפי סעיף 413ה [חבלה במזיד ברכב] ו- 196 [השחתת פני מקרקעין] לחוק העונשין..." (ר' במוצגי 2 הנ"ל). בדיון מיום 21.10.2009 אימץ בית המשפט את הסדר הטיעון, נמנע מהרשעת הנתבע, והורה על צו של"צ בהיקף 250 שעות וכן על פיצוי המתלונן בסך 4,000 ₪ (ר' במוצגי 2 בתיק מוצגי התביעה).

הנתבע הודה באישום המתוקן, לאחר ש"בית המשפט מבהיר לנאשם כי אינו כבול להסדר הטיעון וגם לא להמלצות התסקיר" (ר' פרוטוקול דיון מיום 5.5.2009, במוצגי 2 בתיק מוצגי התביעה). הנאשם ציין לפרוטוקול: "הסנגור הקריא והסביר לי את כתב האישום, הבנתי , הבנתי את הסבר בית המשפט כי אינו כבול להסדר הטיעון ואני מודה בעובדות המיוחסות לי בכתב האישום המתוקן" (שם). בדיון לגזר-הדין התובע ציין: "... עקב סכסוך בינו לבין שכנו של אמו ובשל העובדה שהמתלונן לא שהה לבקשותיו, הנאשם בחר בדרך הלא רצויה ולא ראויה ולקח את החוק לידיים ותוך כדי כך הזיק לרכושו של המתלונן" (ר' במוצגי 2 בתיק מוצגי התביעה). התובע סבר כי הנאשם "הפנים את חומרת מעשיו" (בע' 4 לפרוטוקול שם). הסנגור מצידו העיר כי הנאשם נענה ברצון לביצוע של"צ (שם). טיעונים אלה מלמדים כי הנתבע הפגין הכרה באחריותו לאישומים בהם הורשע מכח הודייתו.

למען הסדר הטוב יצוין, כי ביום 25.8.2010 הגיש הנתבע בקשה "לתיקון טעות קולמוס של כתב האישום", בה טען כי הודה באישום ד' הנ"ל (שכן "בתאריך זה צולמתי על ידי המצלמה"), וכי אישום זה – המתייחס לניקוב הצמיגים ביום 14.3.2006 – נמחק בטעות. לעומת זאת, טען שהאישום השלישי צריך היה להימחק, שכן מעולם לא הודה בו (ר' מכתבו למחלקת תביעות, מוצג 16 בתיק מוצגי הנתבע). הנתבע העיד שלא הצליח להביא לתיקון הטעות (ס' 24 לתצהירו). בד בבד, הנתבע ערער על פסק-דינה של כב' הש' דסקין. בערעור, בית המשפט המחוזי-מרכז ביטל את החלטת בית המשפט קמא בענין האישום השלישי (הריסוס מיום 15.1.2006), וזאת מחמת התיישנות העבירה (ר' פס"ד מיום 31.5.2011 בע"פ 20874-01-11, מוצג 17 בתיק מוצגי הנתבע).

יאמר מיד: טענת הנתבע כי האישום השלישי הושאר בכתב האישום מתוך טעות (ר' 24 לתצהירו) - היא טענה משונה. ראשית, אף שטעויות עלולות להתרחש, הרי שבמקרה דנא הנתבע היה מיוצג (עדותו בפ' ע' 30 ש' 10-9). הוא נכח בדיונים בהליך הפלילי (ר' דיונים מיום 5.5.2009 ומיום 21.10.2009, במוצגי 2 בתיק מוצגי התביעה). ניתן להניח כי קיבל לעיונו עותקים של הכרעת הדין וגזר הדין. שנית, הנתבע ערער על פסק-הדין הפלילי. אם האישום השלישי הושאר בטעות, מדוע לא דרש את מחיקתו מהטעם הזה בהליך הערעור? הסנגור שייצגו בהליך הפלילי (עו"ד אורי שטנדל) לא זומן להעיד, וענין זה לא הוברר.