גילקרוב נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופטת נועה פראג-לבוא] הרשיעה את המערער לאחר שמיעת ראיות בכך שביום 11.05.07, בסמוך לשעה 04:00 בבוקר, ברח' הצפירה בתל-אביב, נהג מכונית, כאשר בליטר אוויר נשוף שנמדד מריאותיו נמצאו 450 מק"ג אלכוהול, כל זאת בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה.

בית משפט קמא גזר את דינו של המערער לעונשים שונים בעקבות ההרשעה, ביניהן פסילה בפועל בת 30 חודשים, וקנס של 3,000 ₪.

בית משפט קמא סמך ההרשעה בדין לאחר שמיעת הראיות על מספר רכיבים: רכיב אחד הינו תוצאת בדיקות הינשוף, אשר לגביה קבע שנערכה עפ"י הנחיות המשטרה ועפ"י הוראות היצרן וכראוי, רכיב אחר הוא בדיקת מאפיינים שעבר המשיב, רכיב נוסף התבטאותו והודאותיו לכך שנהג שיכור, ובנוסף את העובדה שלא העיד את מי שהיה צפוי שיעיד כעד הגנה, מי שהייתה ברכבו.

בית משפט קמא נזקק להסכמה דיונית שהייתה בין התביעה להגנה, לפיה, תובא בפניו חוות דעתו של מומחה מטעם ההגנה, אשר העיד בבית משפט אחר בפתח תקווה בפני מותב אחר, כב' השופטת עתליה וישקין, חוות דעת שעניינה הצורך להמתין שתי דקות בין בדיקת ינשוף אחת למשנה.

יחד עם חוות הדעת, הוסכם שיקבל בית משפט קמא גם את פרוטוקול עדותו של אותו מומחה בפני בית המשפט בפתח-תקווה.

בית משפט קמא קיבל את אותן ראיות, ונזקק, אולי בניגוד לאותה הסכמה, גם להכרעת דינו של בית משפט לתעבורה בפ"ת, שהוא, אם אין מדובר בהסכמה, כמובן, עדות מפי הסברה, ובכך שגה, אבל לדעתי, בסופו של יום, פסק דינו של בית משפט קמא הוא נכון.

במקרה זה, הוכח אכן בפני בית משפט קמא שמכשיר הינשוף הופעל כהלכה, הן מבחינת החלפת הפיות לפני כל בדיקה, שהייתה סוגיה במסגרת הדיון בבית משפט קמא, כך גם שאלת הגשת תעודות הבלון ויתר העניינים.

כך בית משפט קמא צדק בכך שיכול היה להרשיע את המערער בנסיבות תיק זה, גם על בדיקת מאפיינים חלקית שבה כשל המערער, כלומר, שאמנם הצליח להביא אצבעותיו לאפו ועמד יציב, אך מנגד, התנדנד בהליכה, השוטר התרשם שהיה תחת השפעת אלכוהול כבדה וכן שהתנהגותו רדומה. בהינתן אמירות שאמר המערער בבית המשפט בנסיבות שונות, לרבות בעת שעוכב ע"י השוטרים לבדיקה, שבהן השתמעה אכן הודאה בנהיגה בשכרות, כפי שציין בצדק בית משפט קמא, אמירות כגון: "אם הייתי יודע לא הייתי עולה על ההגה", "זו מעידה חד-פעמית", הודאה בשתיית שלושה בקבוקי בירה ועוד, וכן העובדה שלא העיד עדת הגנה שצריך היה להעיד.

הנני אפוא דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

גם לעניין העונש, בנסיבות עברו של המערער ובנסיבות בהן בית משפט קמא הוסיף לפסילת המינימום רק שישה חודשי פסילה, תוך שהוא מנכה את תקופת הפסילה טרם הכרעת הדין, לא ניתן לומר שבית משפט קמא טעה במידת העונש שהטיל טעות המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור ולכן הערעור נדחה גם לעניין זה.

הפסילה בפועל תימשך עם הפקדה מתאימה ביום 30.08.11.

הקנס ישולם עפ"י הוראות בית משפט קמא.

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תשע"א, 14/07/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: