גילצר צבי ואח' נ' גלר טובה ואח'

החלטה

הקדמה ותיאור השתלשלות העניינים:

בתיק זה הוגשה תביעה לפירוק שיתוף, בה עתרו התובעים לפירוק חברת דיזינגוף 259 בע"מ אשר כל בעלי מניותיה הינם בני משפחה אחת ואשר הנכס היחיד שבבעלותה הינו הבניין ברוב דיזינגוף 259 בתל אביב (להלן: "הבניין").

פסק הדין בתביעה ניתן, כידוע, ביום 06.12.10 ובו נקבע כך:

"פירוק השיתוף ייעשה בדרך של פירוק החברה ורישום בית משותף וייחוד הדירות באופן הבא ובהתאם לס' 42(א) לחוק המקרקעין:

1. הזכויות ב-3 הקומות התחתונות של הבניין - חלקו של צבי גילצר הינו 1/3, חלקה של טובה גלר הינו 1/3, חלקו של אליהו גינזבורג הינו 1/6 וחלקה של אורנה תמיר הינו 1/6.

2. הזכויות בקומה הרביעית של הבניין, לרבות החלקים הבלתי בנויים וזכויות הבנייה, יחולקו בחלקים שווים בין אליהו גינזבורג לבין ארנה תמיר, באמצעות ביטול החכירה.

3. זכויות הבנייה בו יחולקו בחלקים שווים בין צבי גילצר, טובה גלר, אליהו גינזבורג ואורנה תמיר באופן שכל אחד מהם יקבל 1/4.

4. פירוק השיתוף יבוצע בדרך של רישום הבניין כבית משותף והקצאת דירות לשותפים, בהתאם לחלקם.

5. לביצוע פירוק השיתוף בהתאם להוראות שפורטו לעיל ימונה כונס נכסים שיבצע את הפירוק בפיקוחו של בית המשפט בהתאם להוראות שתתבקשנה.

6. כונסי הנכסים רשאים במסגרת זו, לאשר את התקנון המבוקש באופן שישקף את היותו של הגג וזכויות הבניה בגדר רכוש משותף".

במועד מתן פסק-הדין מונו עורכי הדין בסון, גוטליב ונוי ככונסים במשותף, לצורך רישום הבית המשותף והתקנון.

לאחר מתן פסק-הדין עתרו התובעים בבקשה, לקיום דיון במחלוקת, שנתעוררה בין כונסי הנכסים, המעכבת את רישומו של הבית המשותף. לכך הוגשה תגובתה של הנתבעת 2, בה ציינה כי התובעים הם המשהים התקשרות מיזמית, למקסום זכויות הבניה בבניין.

הנתבעת 2 טענה, כי הוצע לה להסכים לפירוק השיתוף בדירה בקומה הרביעית, באמצעות רכישת זכויותיו של התובע 2 בדירה על דרך של תחלופת שטחים. הנתבעת 2 ציינה, כי הסכימה להצעה זו ובלבד שתינתן הסכמת הצדדים להקמת מעלית בבניין, במימון משותף, בהתאם לחלקיהם. לדבריה, לא זכתה לשיתוף פעולה ולכן, עמדה על כך כי פירוק השיתוף יתבצע, בדיוק "לפי לשון פסק-הדין". להודעה זו נמסרה תגובת התובעים, הטוענים כי הנתבעת 2 כבר הצהירה בעבר על נכונותה לפרק את השיתוף בדירה בקומה הרביעית, באמצעות חילופי זכויות עם התובע 2, בקומות אחרות ולאור זאת, ביקשו התובעים למכור את הדירה לכל המרבה במחיר, על-מנת לאפשר פירוק עד תום. בהודעה זו ציינו באי-כוח התובעים, כי דרישה זו מעוגנת עוד בכתב התביעה המקורי שהוגש, הגם שמבחינת שיקולי המס יש עדיפות לביצוע חילופי זכויות. לתגובה זו הוגשה תשובת הנתבעת 2, בה טענה כי פסק-הדין בעניין חלוקת הזכויות בדירה בקומה הרביעית, הפך לחלוט. לכך הגיבו התובעים בבקשה לפסיקת הוצאות לדוגמא, בשל הקשיים שמערימה לדבריהם הנתבעת 2, על ביצוע פירוק השיתוף והשלמתו.

הצדדים הגיבו, האחד למשנהו, גם מבלי שהתבקשו לעשות כן וערמו על שולחני מסמכים , ביניהם החלטת בית-המשפט לענייני משפחה, ממאי 2011, בדבר עדכון דמי השכירות המשולמים בגין הדירה בקומה הרביעית, והערעור שהוגש בעניין.

לאור זאת, זומנו הצדדים בפני לדיון על מנת לדון במחלוקת שנוצרה בעניין פירוק השיתוף שהתמקדה בזכויות בדירה בקומה הרביעית בבניין.

הדיון התקיים ביום 13.7.11 ובו חזרו הצדדים על טענותיהם ואף הרחיבו ופרשו את עמדותיהם ביתר פירוט משעשו קודם לכן בכתב.

בסיום שמיעת טיעוני הצדדים ניתנה החלטתי בזו הלשון:

"התכנסנו כאן היום, בשל מחלוקת שנוצרה ביישום פסק-הדין שניתן על ידי, ביום 06.12.10.

המחלוקת שנוצרה, נוגעת לסעיף 2 לפסק-הדין, בעניין הזכויות בקומה הרביעית של הבניין.