גיטבינדר ואח' נ' טיים טאייר בעמ

פסק דין

1.בתאריך 8.9.09 דחה כב' הרשם משה כהן את בקשתו של מערער 1, לבטל את צו העיקול הזמני אשר הוטל במעמד צד אחד.

בהחלטתו קובע הרשם הנכבד כי התמלאו כל התנאים הדרושים על מנת שצו העיקול יישאר על כנו, בין היתר, שוכנע בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה.

כמו כן קבע הרשם הנכבד כי הוצגו לו ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של יסוד ההכבדה דהיינו שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על בצוע פסק הדין לכשיינתן.

בנוסף קבע הרשם הנכבד כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה שכן הנזק שעלול להיגרם לה אם לא יינתן הצו, גדול מהנזק שעלול להיגרם למבקש.

לבסוף קבע הרשם הנכבד בהחלטתו כי הבקשה להטלת העיקול הזמני הוגשה בתום לב, וכי הצו הינו מידתי וצודק בנסיבות העניין ומביא בחשבון את האינטרסים המנוגדים של הצדדים.

2.להודעת הערעור צורף מערער מס' 2 בתור מערער נוסף שכן לא היה בעל דין בהליך בפני הרשם.

ההסבר שניתן הינו כי בהחלטתו קבע הרשם קביעות שונות המתייחסות למערער מס' 2 אשר יש בהן כדי לפגוע בו, ובמיוחד בהליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי.

המערער מפנה לסעיף 8 להחלטה לפיה מתאר הרשם את אופן התנהלות החברה ומעמדם של המערערים בה באופן שמערער 1 מתואר כאיש קש, ואילו מערער 2 כמי שהינו באמת בעל עניין בחברה אשר רק בשל היותו פושט רגל הסכים מערער 1 לשמש לו בתור איש קש.

3.מקריאת תוכן הודעת הערעור ניתן היה להתרשם כי הערעור הוגש בעצם מטעמו של מערער 2, והנה בעיקרי הטיעון וסיכום הטענות מטעם המערערים, טוען ב"כ המערערים בסעיף 6 כי המשמעות המעשית של החלטת הרשם הינה מבחינתו של מערער 2, שכן מבחינה פרקטית העיקולים שהוטלו על מערער 1 לא תפסו כך שאין חשיבות מעשית לביטולו של צו העיקול ובשאלת ההוצאות שקבע הרשם ראוי להשאירם לשיקול דעת ביהמ"ש.

4.ב"כ המשיבה הגישה בקשה להוספת ראיות חדשות בערעור, ומפרטת התנהלות שארעה לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור, ובין היתר התפטרותו של ב"כ מערער 1 מהמשך ייצוגו בתיק, בקשת המשיבה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד מערער 1, על יסוד העובדה שלדברי פרקליטו הוא ניתן עמו את הקשר ולכן מבקש להפסיק את הייצוג, צו עיכוב היציאה שניתן כנגד מערער 1 ואשר הושאר על כנו, לאחר שמערער 1 לא התייצב לדיון.

הוריתי להעביר את הבקשה לתגובת ב"כ המערער ואולם לא הוגשה כל תגובה לא מטעמו של מערער 1 ואף לא מטעמו של בא כוחו.

במצב דברים זה אני מתיר להוסיף את הראיות החדשות המבוקשות אשר יש בהן כדי לתמוך בטענת המשיבה ולמעשה אף לחזק את החלטתו של הרשם הנכבד לגבי מערכת היחסים שבין המערערים לבין עצמם, ובהתנהלות אל מול המשיבה.

הערעור ככל שהוא מתייחס למערער 2 דינו להידחות על הסף שכן מערער זה לא היה בעל דין בפני הרשם ואף לא קיבל רשות להצטרף לערעור.

החלטת הרשם הינה במערכת היחסים שבין המשיבה לבין מערער 1 בלבד, ובשלב מקדמי של הדיון והממצאים שבהחלטה כוחם יפה רק לעניין הסעד הזמני של עיקול ותו לא.

אשר על כן אין בה חלטה כדי לפגוע במערער 2, ולו חשב כי ראוי לצרפו לדיון היה עליו לעשות זאת עוד בשלב הדיון בפני הרשם, שכן טענות המשיבה היו ברורות לו.

5.למרות שעל פי עיקרי הטיעון של המערערים, פסק הדין אין בו נפקות פרקטית, אציין כי דינו של הערעור להדחות, ולא מצאתי שיש להתערב בממצאיו ובמסקנתו של הרשם הנכבד.

מסקנתו של הרשם אשר החליט להשאיר את העיקול הזמני על כנו מבוסס על התרשמותו מחקירת המצהירים בפניו, ובעניין כזה רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור.

מעיון בפרוטוקול, בתצהירים ובכתבי הטענות אכן היה בסיס לקביעותיו הלכאוריות של הרשם לגבי התמלאות התנאים הדרושים להטלת עיקול זמני, הן בשאלת עילת התביעה כנגד מערער 1, והן לעניין יסוד ההכבדה.

נימוקיו של הרשם מפורטים בהחלטתו ולא מצאתי צורך לחזור עליהם כאן.