גידניאן נ' עיריית פתח תקווה ואח'

פסק דין

1.לפניי עתירתו של מר שרון ג'דניאן, בה התבקשתי להורות למשיבות שהן עיריית פתח תקווה והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בפתח תקווה, לתת לעותר רישיון עסק ברוכלות, לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים").

2.העותר קיבל רישיון עסק לרוכלות ברח' עמל 19 בפ"ת, הידוע כגוש 6194, חלקה 63, לתקופה שבין 4.2.98 עד 31.12.98. בתנאי הרישיון נרשם: "ע"ג רכב".

בעתירה צוין כי העותר עבד מספר שנים "עד שנפל ברוחו והתקשה לתפקד". בקשתו לרישיון רוכלות לשנת 2011 סורבה (28.12.10), וכאשר פנה עו"ד זינגר מטעמו בפנייה חוזרת, נדחה שוב. הטעמים לכך פורטו במכתב הלשכה המשפטית מיום 27.2.11. ראשית צוין כי הגם שלפי רישיון הרוכלות הישן - תנאי לרישיון הוא קיומה של הרוכלות על גבי רכב, הרי שהעותר הפר את תנאי הרישיון והציב במקום מבנה יביל מסוג מכולה ללא היתר בנייה והפעילו לתקופה מסוימת כמזנון. שנית, המקום שבו מבקש העותר לעסוק בעסק הרוכלות נמצא במקרקעין שהם בייעוד לדרך, ועל כן, לפי תוכנית פת/2000, אין ניתן להתיר במקום כל בנייה, ובוודאי שלא להשתמש באופן קבוע בתחום הדרך לייעוד מסחרי. צוטט סעיף 4.1.3 לתוכנית, שלפיו "על קרקע המיועדת לדרך לא יוקם שום בנין ושום עבודה לא תעשה...". שלישית צוין כי מדיניות העירייה היא לצמצם ככל הניתן את היקף פעילות הרוכלות בעיר, ובוודאי שאין להעניק רישיון במקום שבו הדבר מנוגד להוראות הדין.

3.בא כוחו של העותר סבור שאין מקום לדחיית הבקשה. באשר לטענה כי האישור שניתן בזמנו היה אישור למכירת מזון על גבי רכב, הפנה להחלטה של ועדת המשנה לתכנון ולבנייה משנת 2003 (בבקשה "להיתר זמני למזנון על שטח מופקע לדרך"), הממליצה לרשות רישוי עסקים לתת אישור זמני למזנון במבנה יביל באותה חלקה, עד לדרישת העירייה לפינוי (נספח 7 לעתירה).

ב"כ העותר הוסיף כי אם יתבקש מרשו שהמזנון יתנהל על גבי רכב, יובא רכב למקום.

לטענת ב"כ העותר, כל החלקה נסללה והיא משמשת עתה כחניון. לפי בדיקתו, ייעוד חלקה 63 הנ"ל הוא לתעשייה ולא לדרך.

עוד צוין כי העותר לא פתח עד כה את העסק ללא רישיון, ואף שילם את כל החובות שנותרו לגבי התקופה שבה לא יכול היה להפעיל את העסק. מצבו האישי הוא קשה, והמוצא האחרון שלו הוא קבלת הרישיון האמור לרוכלות.

4.ב"כ המשיבים עמד בתגובתו וכן בכתב התשובה על נושא הרוכלות בעיר פתח תקווה כנושא בעייתי. הוא הפנה לדיון שהתקיים בנושא במועצת העירייה בשנת 2003 ולהחלטה שהתקבלה בתום הדיון, שלפיה לא יאושרו רישיונות רוכלות חדשים ויומלץ על מציאת פתרונות תעסוקתיים אחרים. יחד עם זאת, לדברי ב"כ המשיבים, בשנים האחרונות ניתנים רישיונות רוכלות רבים במתחם השוק המרכזי של פתח תקווה. לדעתו, מדיניות עירונית זו היא סבירה, ועולה בקנה אחד עם סעיף 2א(א)(1) לחוק רישוי עסקים, שלפיו רשאית רשות הרישוי להחליט על איסור רוכלות באזורים מסוימים.

באשר להחלטת ועדת המשנה לתכנון ולבנייה משנת 2003, שהוזכרה לעיל, ציין ב"כ המשיבים כי זו אינה רלוונטית לענייננו שכן אין בין בקשה להיתר בניה זמני לבין רישיון עסק ולא כלום, מה עוד שתוקף אותה החלטה פקע תוך שנה. אכן, יצוין כי העיון באותו מסמך מלמד כי בגוף המסמך נרשם כי "החלטה זו אינה מהווה רישיון עסק" (וכן אין היא מהווה "היתר בניה").

לטענת ב"כ המשיבים, המקום שבו מוצב המזנון מיועד לדרך. בישיבה ביום 3.7.2011 טען ב"כ העותר כי לפי בדיקה שערך, אין הדבר כך. ב"כ המשיבה התבקש לבדוק נושא זה, ובתשובתו הדגיש כי לפי ייעוד הקרקע שבה מבקש העותר לקבל את רישיון הרוכלות, המדובר בייעוד של דרך. הוא צירף את החלק הרלוונטי בתשריט של תוכנית פת 47/1241 כדי להוכיח את הדבר. כן צורף החלק הרלוונטי בתשריט של תוכנית פת/מק/1241/108. לפי תוכנית המתאר הרי שעל קרקע המיועדת לדרך אין להקים כל בניין או לבצע עבודה.

לאחר עיון בכל החומר שלפניי, ושמיעת טענות הצדדים, נראה לי כי אין מנוס מדחיית העתירה. העותר קיבל בשעתו רישיון עסק לרוכלות לתקופה של כשנה. הגם שהתנאי לכך היה שהרוכלות תהיה על גבי רכב, הוא הפר את תנאי הרישיון והציב במקום מבנה יביל מסוג מכולה. עתה, לאחר שנים רבות, הוא מבקש לשוב ולקבל רישיון עסק.

לדעתי, שני טעמים מרכזיים עומדים בעוכרי העותר. האחד, הוא העובדה כי הראיות שהוצגו בפניי משכנעות כי המיקום שבו מבקש העותר לעסוק ברוכלות מצוי במקרקעין המיועדים לדרך, ובמצב דברים זה קיימת מניעה חוקית להתיר פעילות מסחרית בתחום זה. די היה בטעם זה לדחיית העתירה. הטעם השני הוא המדיניות המצמצמת של העירייה בנוגע להיקף פעילות הרוכלות בעיר. הלכה למעשה אין מדובר במניעה מוחלטת שכן רישיונות רוכלות ניתנים במתחם השוק המרכזי. אין נראה לי כי מדיניות מצמצמת זו חורגת ממתחם הסבירות (השוו עע"ם 4848/04 בכור נ' מרדכי ששון, ס' 10 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש, מיום 20.9.07).

אשר על כן, נדחית העתירה.

בנסיבות העניין אין צו הוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ב, 07 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: