גטניו נ' פהלבני ואח'

החלטה

1.ביום 1.12.2010 הורה בית המשפט על עיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות (מותב נכבד קודם).

2.בהמשך לכך הועבר התיק לבית דין צדק של העדה החרדית.

3.בעקבות בקשת התובע לקביעת דיון ניתנה ביום 26.11.2013 החלטת בית המשפט המדברת בעד עצמה. ובתמצית הדברים, לא נראה לנכון להתעלם מהעברת ההליך לבוררות והבקשה לקביעת התביעה להמשך ההליכים הועברה לתגובה כפולה הן של הנתבעים והן של הגוף הבורר – בית דין צדק של העדה החרדית. תגובותיהם, אכן, על שולחן בית המשפט.

4.לטענת התובע, פנה פעם אחר פעם לבד"צ ולא נענה. ברם, במסגרת תגובת הבד"צ נמצא להביא את סעיף 6 בו נכתב כדלקמן: "ברור כי הבד"צ מוכן להמשיך בבירור התביעות, אם התובע חפץ בכך. לשם כך על התובע לפנות למזכירות בית הדין ולזמן מועד לדיון בסדר הרגיל הנוהג בבית הדין".

בפנינו, אפוא, מכתב הבד"צ המצביע על נכונות למיצוי ההליך בפניו, וכמובן, גם אין לומר שמתעלם הבד"צ מהנושא.

5.בד בבד הוגשה גם תגובת הנתבעים, ממנה משתמע, כאמור בסעיף 3, שהתובע היה זה שזנח את התביעה בפני הבוררים, לפני כשלש שנים.

6.לא ברור לבית המשפט מקור הכשל בתקשורת בין בא כוחו הנכבד מאוד של התובע לבין הבד"צ, ואולם, אינני בדעה שעל אסמכתאות למשלוח דואר רשום, אלה שצירף ב"כ התובע לבקשתו, ראוי להשתית את החלטת בית המשפט. נוטה דעתי להערכה, שאילו היה נעשה מאמץ מרבי לניהול יעיל של ההליך בבד"צ, היתה הפרשה מסתיימת. שימת לב, שלהחלטתי, הבד"צ, הגיב גם הגיב.

7.אינני בדעה שראוי לבטל את הליך הבוררות במצב בו אינני בטוח כלל, שלא השתהה ההליך בשל התובע. בשלב זה אקבע, לפיכך, כדלקמן:- אם סבור מי מהנתבעים שראוי להמשיך את ההליכים בבד"צ, וניתן הדבר, כפי שמשתמע ממכתבם, יפעלו נא הנתבעים עצמם לחדש את ההליך וליזום דיון/דיונים ככל הנדרש לאלתר. ראוי שיתנהל ההליך במסגרת הבוררות המוסכמת, אך זאת תוך מאמץ של מי שחפץ בבוררות, לקדמה ולסיימה. ואולם, אם בתוך 60 יום, ולאחר פניה לבית המשפט בעניין, תלמד תמונת המצב על בוררות משותקת, אראה עצמי מחויב לשיקול דעת מחודש בנושא.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: