גטהון ואח' נ' מדינת ישראל-מש' העליה והקליטה ואח'

החלטה

לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים 2 ו-3, מכח תקנה 519 (א) לתקנות סד"א, התשמ"ד – 1984.

2.תקנה 519 קובעת כלהלן:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע

ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

..."

3. בספרו של אורי גורן,סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה עשירית, בעמ' 750 נאמר לעניין

ערובה להבטחת הוצאות כי "ערובה לפי תקנה 519 מוטלת, ככלל, במקרים חריגים כאשר

שנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת

תביעות סרק."

4.על כפות המאזניים ניצבות, זו מול זו, שתי זכויות בסיסיות, האחת - זכות חוקתית לגישה לערכאות ולהליך הוגן, השנייה – זכות קניינית להחזר הוצאות.

5. הכלל הבסיסי הוא כי אין לערום קשיים בדרך גישתו של התובע אל בית המשפט. כך נפסק

ברע"א 544/89 , אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647,

650:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; הטעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה" .

6. ב"כ נתבעים 2,3 מפנה לברע"א 5104/10 אליהו בן דוד נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל

ושירות בתי הסוהר(פורסם בנבו 17.11.10 ) אשר לטענתם תומך בבקשתם להפקדת ערובה

כאשר עסקינן בתובע ישראלי, בסיכויי תביעה קלושים ובייצוג ע"י הסיוע המשפטי.

7. נכון הוא, כי גם בתביעה דנן עסקינן בתובע ישראלי המיוצג ע"י לשכת הסיוע המשפטי

אולם יש לייתן את הדעת בנוגע לסיכויי התביעה הספציפית שלפני.