גט שליחות שלא נמצא בו נקב

בירור העובדות

הגיע לפנינו גט שליחות. הבעל מינה בפני ביה"ד באמריקה שליח ראשון והלה מינה שליח שני שלא בפניו כדי למסור את הגט לאישה הניצבת בפנינו בביה"ד בבאר שבע. בשטר הרשאה שניה המצורף לגט, נכתב ע"י ביה"ד באמריקה:

"במותב תלתא וכו' ואתא לקדמנא בנימין בן אבא ובידו גט ששלח פב"פ לגרש בו את אשתו פב"פ, והביא לפנינו הרשאה מקוימת ומתוקנת כתיקון חכמים שעשאו הבעל פב"פ שליח בעדים להוליך גט זה לאשתו פב"פ ליתן אותו לידה בכל מקום שימצאנה ונתן לו רשות לעשות שליח בחריקאו אפילו בכתב בעיר אחרת שלא בפניו וכו' אפילו עד מאה שלוחים וכו' ועל פי אותה הרשאה מינה על פינו ובפנינו את שלום בן יצחק המוכר לביה"ד בכל מקום שיהיה נמצא להיות שליח בחריקאו וכו' והגט שנעשה עליו שלום בן יצחק המוכר לביה"ד שליח להולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בק' מתא דיתבא וכו' בחמישי בשבת וכו' ועדיו חתומים בו פב"פ ופב"פ וסמני הגט הם אלו: ראשי שיטות ב,ג,ד,ה הם אותיות ו,ע,ו,א. וסופי שיטות ו,ז,ח,ט הם אותיות ן,ת,ן,ן וכן עשינו נקב בסוף שיטה ג' ליד האות ל', וכו' והכל שריר וקיים", ועל שטר זה חתמו שלושה דיינים.

בדיקת סימני הגט העלתה כי הסימנים המציינים את האותיות הפותחות והמסיימות את השורות אכן מדויקים. דא עקא, שהסימן הנוסף שצוין, לפיו ביה"ד בחו"ל עשה נקב בסוף שיטה ג', ליד האות ל', אינו מופיע בגט. בדיקה מדוקדקת העלתה כי אין כל זכר לנקב, גם לא לכזה שנסתם מאוחר יותר.

ההנחה הפשוטה היא שדייני ביה"ד בחו"ל תכננו לעשות נקב כפי שכתבו בהרשאה, אלא ששר של שכחה שלט בהם והדבר לא נעשה. השאלה היא האם יש לאפשר לשליח השני למסור גט זה לידי האישה, או שמא יש מקום לחשוש שאין זה הגט המקורי אותו מסר הבעל לשליח הראשון שיגרש בו הוא או שלוחו את האישה.

נציין, שהגט וההרשאה לא הגיעו לידי השליח השני הנמצא בביה"ד בבאר שבע, באמצעות הדואר, אלא על ידי שליח שהגט וההרשאה נמסרו לידו באמריקה והוא העבירם לידי שליח המוכר לבית הדין, והוא זה שהעבירם לביה"ד בבאר שבע לשליח השני.

עומדות בפנינו כמה נקודות שעלינו לברר:

• האם יש צורך בכתב ההרשאה מעיקר הדין?
• בשל מה קיים צורך לציין בכתב ההרשאה את סימני הגט?
• מהו תוקפו של סימן הנקב במקום מסוים בגט?
• האם ניתן להסתפק רק בסימני האותיות, בלי סימן הנקב?
• האם מותר לדיינים לכתוב שעשו נקב בגט, קודם שעשו כן?
• האם הדיינים נאמנים לטעון שלא עשו נקב, כאשר הם עצמם מעידים בשטר ההרשאה שכבר ניקבו את הגט?

בירור הדין

א.      הצורך בהרשאה ובסימני הגט המופיעים בה

מעיקר הדין, שליח הולכה המביא גט נאמן לומר שהבעל עשאו שליח לגרש את אשתו, שכשם שחז"ל האמינוהו לומר על הגט שבפניו נכתב ובפניו נחתם, שהרי הגט יוצא מתחת ידו, כך גם אינו צריך להביא עדים או שטר הרשאה שהוא שליח הבעל לגרש את אשתו, וכן פסק הרמב"ם (פ"ו מהלכות גירושין ה"ד) שאין שליח הולכה והבאה צריך עדים (עיין ב"ש סקי"ג). ועיין בטור (אה"ע סי' קמא) שכתב בשם רבינו פרץ שאין צריך שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום אלא לפי שכתוב בו שהבעל נותן לשליח רשות לעשות כמה שלוחים, ואפי' לא יחלה ולא יאנס, ומכל מקום כתב שהורגלו עתה לעשות הרשאה לשולח גט.

ועיין בב"י (שם, כד) לחד תירוצא, שכתב בדעת הרא"ש דדוקא משום שהשליח אומר "בפני נכתב ובפני נחתם", נאמן אף לומר שהוא שליח, אך במקום שאינו אומר "בפני נכתב ובפני נחתם", כגון בארץ ישראל, עליו להביא ראיה על שליחותו.

וז"ל השולחן ערוך (סי' קמא, כד):