גזר דינו של תושב ירושלים שהורשע ב-6 עבירות של השחתה וריסוס כתובות נאצה

כללי

1. הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של השגת גבול, לפי סעיף 447 לחוק העונשין, שש עבירות כתיבה והשחתת פני מקרקעין לפי סעיף 196 לחוק העונשין, ועבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. בנוסף, הודה הנאשם בעובדות נוספות, ולאחר טיעון משפטי הורשע אף בעבירה של פגיעה בדגל לפי סעיף 5 לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה.

2. בהתאם לעובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, במהלך מספר שבועות עובר ליום 11/06/12, הנאשם הגיע למוזיאון יד ושם, בחן ובדק את פריסת מצלמות האבטחה והמאבטחים במקום, הכין סיסמאות, ורכש מכלי תרסיס במספר חנויות. ביום 11/06/12, הסיג הנאשם גבול אל שטח מוזיאון "יד ושם" וריסס מספר כתובות ברחבי המוזיאון, דוגמת "ציונים רודפים ! אתם הכרזתם מלחמה על היטלר בשם העם היהודי, אתם הבאתם את השואה", "המנהיגות הציונית רצתה בשואה", "מדינת ישראל האושוויץ הרוחני לעדות המזרח" ועוד. בנוסף, ריסס הנאשם, בהמשך, על גבי אנדרטה לזכר לוחמים ומתנדבים של ארגון ההגנה.

            בהתאם לאמור באישום השני, מספר ימים בטרם יום הזיכרון, בסמוך לתאריך 23/04/12, הסיג הנאשם גבול לאתר ההנצחה "גבעת התחמושת". הנאשם ריסס במקום מספר כתובות, כגון: "ציונים החוצה", "ציונים עלובים, על מי אתם גיבורים, על הערבים המסכנים ?! הציונות אם כל חטאת", ועוד. בהמשך, שרף את החבל עליו התנוסס דגל המדינה. החבל נשרף והדגל נפל ארצה.

            בהתאם לאמור באישום השלישי, סמוך ליום 19/04/12, נהג הנאשם ברכב ובו נוסעים נוספים. הנאשם עצר את הרכב סמוך לאנדרטת סלעית, אחד הנוסעים ירד מהרכב, ריסס במקום את דגל פלסטין ומחק את מגן הדוד על דגל ישראל. בהמשך, נהג הנאשם אל אנדרטת השוטרים שם רוסס לוח ההנצחה על ידי שניים מנוסעי הרכב. בהמשך לכך, נהג הנאשם את הרכב אל אנדרטת הבקעה, שם ירדו אחרים מהרכב וריססו על גבי לוח שמות הנופלים "נהרגו בעוון מרידה באומות ...", "די לכיבוש" ועוד.

טיעוני הצדדים

3. המאשימה טענה כי הנאשם פגע ברגשות הציבור, באתרי מורשת ובסמלי המדינה. הצדדים הסכימו שהעונש אשר יוטל על הנאשם ירוצה בעבודות שירות, ואולם המאשימה סברה כי מתחם הענישה נע בין עבודות שירות לבין מאסר למשך שנה. בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות וקבלת אחריות על ידי הנאשם, עתרה המאשימה להשית עליו מאסר למשך 6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות.

4. ב"כ הנאשם טען כי המאשימה בחרה לתת משקל לרכיב של פגיעה ברגשות, רכיב אשר איננו מצוי בחוק הפלילי. הנאשם קיבל אחריות על מעשיו והצטער על כך שפגע באחרים. יחד עם זאת, הנאשם אינו מצטער על מהות הדברים המצויים, לטעמו של ב"כ הנאשם, במסגרת חופש הביטוי. בהתחשב בכל האמור, עתר להסתפק בביצוע עבודות שירות ברף נמוך.

            הנאשם בעצמו הבהיר כי מעשיו נעשו מתוך אידיאולוגיה, כאשר מדינת ישראל והמפעל הציוני אינם "בעלי הבית" של עם ישראל והעם היהודי. עוד הביע הנאשם התנצלות כלפי מי שנפגעו ממעשיו.

מתחם הענישה

5. הצדדים למעשה, הסכימו על אופי רכיב הענישה אך נותרו חלוקים אשר למשך תקופת המאסר בעבודות שירות. אין המדובר בהסדר לגבי טווחי ענישה, ולפיכך אתיחס כעת למתחם הענישה אותו יש לקבוע לעבירות בהן הורשע הנאשם.