גזר דין בתיק תפח 1167/02

הנאשם הועמד לדין בגין בצוע עבירות רצח, ניסיון לרצח והיזק בחומר נפיץ. עבירות אלה יוחסו לנאשם בכתב האישום בתיק דנן בהקשר למטען נפץ שהוטמן במכוניתו של אשר אילוז, התפוצץ כשאילוז הניע את רכבו וגרם למותו של אביב אילוז ז"ל, בנו בן השלוש של אילוז, ולפציעתו של אילוז.

עם תום שמיעת הראיות זיכינו את הנאשם מהעבירות שתוארו לעיל, והרשענו אותו בעבירות של ייצור והחזקת נשק עפ"י סעיפים 144(ב2) ו- 144(א) רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק), וכן במתן אמצעים לביצוע פשע עפ"י סעיף 498 לחוק.

העבירות בהן הורשע הנאשם לא נימנו על העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום, אך אשמתו בעבירות אלה נתגלתה מהעובדות שהוכחו בפנינו וניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן בפניהן (ראו סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח חדש] תשמ"ב-1982, להלן: חוק סדר הדין הפלילי) כמפורט בהכרעת הדין.

למעשה, הרשעתו של הנאשם בעבירות בהן הורשע, מבוססת על הודאתו המפורטת בעובדות המהוות עבירות אלה במהלך בירור אשמתו, כאשר העיד כעד הגנה לפי סעיף 161 לחוק סדר הדין הפלילי.

כפי שציינו בהכרעת הדין, הנאשם הודה בפנינו בפה מלא שלימד אדם בשם ביאליק (נגדו הוגש במקביל כתב אישום שייחס לו את הטמנת מטען הנפץ במכוניתו של אילוז לאחר שקיבלו מהנאשם, ולבסוף נסתיים משפטו בעיסקת טיעון במסגרתה הוגש נגדו כתב אישום מתוקן, לפיו ביאליק לא קיבל מטען נפץ מהנאשם, ולא הטמין אותו במכונית של אילוז), וכן אנשים אחרים שלא נקב בשמם כיצד להכין מטען נפץ, להתקינו ולפוצצו.

הנאשם הודה בפנינו שידע מביאליק ומאחרים, אותם לימד כיצד להכין מטען נפץ, להתקינו ולפוצצו, שהם מתכוונים לעשות שימוש בידע שהנחיל להם לצורך הפחדה ואזהרה.

נחזור על מעט מהדברים שאמר הנאשם בעדותו: 

"ת. לימדתי איך שלהכין מטען, איך לפוצץ אותו. אבל לא במטרה לפגוע באנשים.

ש. מה הם אמרו לך, למה הם צריכים מטען. בשביל מה הם צריכים שתלמד אותם?

ת. למטרת הפחדה, למטרת אזהרה.

....

ש. ומה אתה היית עושה עם המטען עצמו?

ת. הייתי מפרק אותו, מחביא אותו בבית. לא נתתי לאף אחד, אף פעם לאף בן אדם מטען.

....

ש. ולמה נועד המטען הזה שלימדת אנשים...

ת. לבחינת אזהרה, הפחדה. זה מה שאמרו לי.

ש. תגיד לי, אחרי שאתה מלמד להכין מטען, לבד יכולים ללמוד לעשות את זה? זה מסובך,....

ת. לא לא מסובך. יכולים לעשות את זה בתוך רבע שעה, 10 דקות. לא בעיה.

...