גזר דין בתיק ת.פ. 40317/05

1.      א.   ביום 29.1.2006 הציגו הצדדים הסדר-טיעון, על-פיו, הודה הנאשם בעובדות המנויות בכתב-האישום. הסדר-הטיעון - בעתירת הצדדים במשותף להטלת עונש של 9.5 שנות מאסר בפועל, פסילת רישיון-נהיגה לכל סוגי הרכב לצמיתות ומאסר על-תנאי לשיקול בית-המשפט.

הנאשם, לאחר שחזר בו מכפירתו - הורשע על-פי הודייתו לאחר אשר הסביר לו בית-המשפט משמעות הסדר-הטיעון וכי בית-המשפט אינו קשור אליו, כמו גם הסניגור, והנאשם הבין.

הצדדים המלומדים, טענו כל צד על-פי מידותיו:

ב.    עו"ד אביב, בא-כוחה המלומד של התביעה, טען בבהירות. מסר לבית-המשפט ברישא דברים, כי הודיע למשפחות נפגעי ה"קורולה" (להלן), בנוסף לאם ההרוגה -  אידית גרציה  ז"ל (להלן: " אידית ") - אשר נמצאה באולם, על-פי חוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001 (להלן: " חוק נפגעי עבירה "), כי מתקיים אותו היום טיעון לעונש. המשפחות האחרות בחרו שלא להופיע. באמירתו כי המשפחות ידעו על זכותן להופיע על-פי חוק.

מסר התובע המלומד כי משפחת זדא, מנפגעי מכונית ה"קורולה", נמצאת באיראן. היו הם בארץ בעת קרות תאונת-הדרכים.

באמצעות נציג המשפחה העבירו הדברים. התקיימו שתי פגישות, אחת עם המשפחות השכולות, בהן הועברו כל הדברים. מודעות המשפחות האחרות לזכותן, ובחרו שלא להגיע, בידיעתן כי באותו יום מתקיים דיון.

מסר התובע המלומד כי אימה של אידית ז"ל אינה במצב בו מסוגלת היא לדבר ומסתפקת בדברי התובע.

לנאשם הרשעה פלילית אחת בסחר בסם מסוכן ( תע/1), הוגש גיליון הרשעות קודמות גם בהרשעות תעבורה, על-פיו נוהג הנאשם משנת 1999 ומאז צבר 19 הרשעות תעבורה קודמות.

בדברי התובע המלומד, כי בתאריך 9.10.2005, בשעה 02:15, במחלף לוד, נהרסו חיי שלוש משפחות: במכונית האחת, ה"קורולה" - משפחת מוראדיפר מרג'אן ו אלן ז"ל, בעל ואישה בשנות ה-40 לחייהם, הורים לשני ילדים קטנים; גב' ארזו יעקובזדה ז"ל, תושבת איראן כבת 40, נשואה ללא ילדים, אשר נסעה איתם ברכב.

בנוסף לכך - נגרמו ל שהראם קרוסמפר שברים בחזה ובצלעות ו לרויה פרוזנפר פצעי שפשוף במותן שמאל ובגפיים, אף הם נוסעי מכונית ה"קורולה".

בנוסף לכך - במכונית בה נהג הנאשם, מכונית "טויוטה", ישבה אידית ז"ל אשר נהרגה, והותירה אחריה שתי בנות - אחת בת שלוש והשנייה בת שנה וחצי.

הביא תובע מלומד, כדבריו, רקעם של דברים מאחוריו של כתב-האישום:

למנוחה, אידית גרציה ז"ל, בן-זוג בשם מוחמד, איתו חיה היא חיים משותפים עם עליות ומורדות, לאותו הזוג שתי בנות.

שנה עובר לכתב-האישום, באמצעות חברה משותפת, אינס, מיפו, הכירה המנוחה את הנאשם וביניהם נרקמו יחסים. יחסים, אשר מפאת צנעת הפרט לא פורטו.

אי-פירוט מסכת העובדות בבסיס היחסים עובר לתאונה ובמהלך העניינים, כדברי התובע, אחד השיקולים בבסיס הסדר-הטיעון.

בשלב כלשהו חפצה המנוחה לחזור לאותו מוחמד, ועם עובדה זו הנאשם לא השלים.

שיא האירועים, לדברי תובע מלומד, באותו הערב, נשוא כתב-האישום: הנאשם חיפש את אידית בטלפון מספר פעמים, הגיע לבית בת-דודתה וביקש ממנה להילוות עימו לנסיעה. אידית ביקשה מבת-דודתה, אתי, כי תשאיר אותה לבד למשך מספר דקות עם הנאשם.

בעקבות דין-ודברים, כדברי תובע מלומד, לקח הנאשם את אידית, הכניסה לרכב, וחרף התנגדותה החל לנסוע מהמקום.

הדגיש תובע מלומד כי בחומר הראיות קיימת לקונה לגבי ארבע שעות בין זמן החטיפה, 22:00 בליל 8.10.2005 בקרוב לבין 02:15 בוקר 9.10.2005, זמן התרחשות התאונה.