- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
גזר דין בתיק ת.פ. 40300/03
|
ת"פ בית המשפט המחוזי בתל אביב |
40300-03
16.3.2005 |
|
בפני : זכריה כספי |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מדינת ישראל עו"ד הפרקליט איתי פרוסט |
: 1. ליז בת יצחק כהן 2. מורן בת יצחק כהן 3. אריק בן יצחק כהן עו"ד גב' אסתר בר-ציון עו"ד דורון נוי |
| גזר דין | |
מעשי הנאשמים
נאשם 3, יליד 1976, נשוי ואב לבת, התמכר להימורים, במהלך השנים האחרונות, צבר חובות גדולים ואף התדרדר לסמים. משפחתו התגייסה, אמנם, לכיסוי חובותיו, אולם ללא הועיל; מה שהוביל לאלימות כלפיו ולאיומים על חייו.
על רקע חובותיו ומצוקת האיומים על חייו, קשר נאשם 3 קשר עם ניסים ארגז, מלוה ומנכה שיקים בשוק האפור, ומי שהיה נאשם 4 בכתב-האישום המקורי וכבר נתן את הדין בגין מעשיו בפני מותב אחר, לפיו יבצע הנאשם 3, עבור ארגז, מסע בלדרות סמים מסוג קוקאין, אשר יוברחו ממקסיקו, בתמורה למחיקת חובות. השניים עשו הכנות לצורך יציאת הנאשם מן הארץ, כולל רכישת כרטיס-טיסה למקסיקו בעבורו ליום 26.8.2003, כשהוא מתחזה לאחר.
ביום 21.8.2003 הגיעה לבית משפחת כהן בחדרה, שגית קרמר, שעל רקע עבודתה, בשעתו, עם נאשמת 2, נקשרו בינה לבין בני-המשפחה קשרי ידידות אמיצה, ובמיוחד כך עם נאשמת 1 ועם האם, שחלתה במחלת הסרטן, במהלך התקופה שלפני קשירת הקשר הנזכרת.
באותו סוף שבוע שיתפו שתי הנאשמות ואם המשפחה את שגית במצבו הקשה של האח, הנאשם 3, על רקע חובותיו העצומים והאיומים על חייו. כמו-כן גילו לה, כי בשל כך אמור האח לבצע הברחת סמים ממקסיקו. שתי האחיות הביעו את חששן לנוכח הסכנה הצפויה לו, וכן את זה שהן מתקשות לראות כיצד יבצע את הדבר, לא כל שכן, נוכח העובדה, כי עומד כנגדו צו איסור יציאה מן הארץ.
ביום 24.8.2003 פנתה שגית לנאשמת 2 והציעה את עזרתה למשפחה, בכך שהיא עצמה תיסע, במקום נאשם 3, לבצע את הברחת הסם. נאשמת 2 סיפרה על כך לאחותה, נאשמת 1, אשר אימצה את ההצעה, והשתיים פנו לנאשם 3, אשר דחה, בתחילה, את הרעיון, אך קיבל אותו, לאחר שיחה עם שתי אחיותיו.
סמוך לאחר מכן נסעו שגית ושלושת הנאשמים למשרד הפנים בפתח-תקווה, כדי להוציא דרכון לשגית, אך מצאו את המשרד סגור. באותו יום ביטל הנאשם 3 את כרטיס-הטיסה שלו, בתיאום עם ארגז.
ביום 25.8.2003 סייעו נאשמות 1 ו-2 לשגית ולאחיהן, בכך שהסיעו את שגית, ברכבה של נאשמת 1, למשרד הפנים, לצורך הוצאת הדרכון, ונאשמת 2 נלוותה לשגית, לאחר מכן, כדי להזמין בעבורה כרטיס-טיסה למחרת היום. בשל קושי טכני, נאלצו הארבעה להזמין את הכרטיס בסוכנות-נסיעות אחרת. את רוב המימון לכרטיס סיפק נאשם 3, אך בשל כך שהסכום שנתן בידי שגית ואחיותיו לא היה בו די, הוסיפה שגית מכספה, וגם נאשמת 2 הוסיפה סכום של 100 דולר משלה.
לאחר הסדרת כרטיס הנסיעה בסוכנות אליה הופנו הארבעה, תידרך הנאשם 3 את שגית בפרטי שהייתה במקסיקו ועל דרך הקשר עימו, כולל תיאום פגישה לקבלת הסם מידה, עם שובה.
שתי הנאשמות הסיעו ביום 26.8.2003 את שגית למשרד הפנים, שם קיבלה את דרכונה, והשתיים המשיכו בדרכן, כדי לפרוט את ההמחאה שקיבלו בעבור ההחזר לנאשם 3, בגין ביטול כרטיס-הטיסה שלו, כנזכר.
הארבעה נסעו יחדיו לשדה-התעופה, לשם הגיע גם ארגז, והמתינו עד לצאתה של שגית, בדרך האוויר, למקסיקו.
לאחר קבלת הנחיות טלפוניות מנאשם 3, יצרה שגית במקסיקו, קשר עם אדם במלון מסויים, וקיבלה ממנו מזוודה ובה קוקאין במשקל של כ-12 ק"ג, וכן סכום כסף בעבורה, לאחר שכספה אזל.
לישראל שבה שגית ביום 4.9.2003, ונעצרה בנתב"ג, כשברשותה המזוודה ובה הסמים.
לאחר ששגית לא הצליחה ליצור קשר עם נאשם 3, בשל מעצרה, הגיע זה עם ארגז וחברתו לנתב"ג, ושם נעצרו גם הם.
שלושת הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב-האישום המתוקן בשנית. נאשמות 1 ו-2 הורשעו, על-פי הודאתן, ב סיוע לייבוא הסם, מבלי לדעת סוגו וכמותו לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ו סעיפים 31 ו-32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ונאשם 3 הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של קשר לביצוע פשע לפי פקודת הסמים ו סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ו ייבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים.
לאחר קבלת התסקירים אודות נאשמות 1 ו-2, דחיתי את בקשת באת-כוחן הנכבדה, שלא להרשיען בדין. את הנימוקים לכך, קצרים וממצים צריך לומר, אביא עתה.
המבחן בעניין אי-הרשעה, נקבע, בשעתו, ב- ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על 85(3), 737, שם אמר כב' הנשיא, דאז, שמגר, כי בדרך-כלל יש להרשיע נאשם אשר עבירה שביצע הוכחה כדבעי מן הראיות שהובאו בפני בית-המשפט (או שהודה באשמתו - ז.כ.), והוסיף:
"...רק בנסיבות יוצאות-דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית-המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה..."
לצורך העניין בוחנים את הנסיבות, ובכללן את אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי וטיב העבירה שעבר.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
