גזר דין בתיק ת.פ. 40124/07

1.          ביום 13.1.2008 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר-טיעון, על-פיו חזרו בהם הנאשמים מכפירתם, כתב-האישום תוקן והנאשמים הודו. הודע, כי אין הסדר באשר לעונש.

            כי כך, בהרשעת הנאשמים ובבקשת תסקיר באשר לשניים משירות-מבחן.

2.          ביום 18.3.2008 נשמעו טיעוני הצדדים באשר לעונשם של הנאשמים, כאשר כל צד טוען על-פי מידותיו.

3.          התובעת המלומדת, הגב' ברא"ז-יונג, הפנתה לעובדות כתב-האישום המתוקן.

בדבריה הסדורים והבהירים, כי ביום אירוע הגיעו הנאשמים עם חברים לטיילת בבת-ים, שם התפתחה תגרה; נאשם 1 הבחין במתלונן, צעק לעברו: "בן זונה" והנאשם 2 הגיע בעקבותיו.

            בדבריה, כי ללא כל התגרות מצד מתלונן - תקפו הנאשמים את המתלונן בצוותא-חדא ולא חדלו, למרות הפצרות. נאשם 1 היכה את המתלונן פעמיים בחוזקה באזור השוק, ובעקבות הפגיעה נפל האחרון על גדר והתעלף. לאחר מכן, קפץ נאשם 1 אל המתלונן, הפיל אותו ובעט בו בגבו.

            רק לאחר התערבות חברי המתלונן, הפסיקו השניים להכותו, דהיינו, המעשים לא הופסקו ביוזמת הנאשמים, ורק לאחר אשר חבר המתלונן תפס בידו של הנאשם 1 והתערבות שאר החברים - רק אז חדלו הנאשמים מהמעשים.

            כתוצאה מהמכות נחבל המתלונן קשות בלסת ובאף. אושפז, נותח, נזקק לקיבוע שבר באמצעות פלטה וברגים, ורק לאחר מכן, לאחר חודש וחצי, כאשר פיו סגור עם ברזלים, החל הליך שיקום מעיק וכואב כדברי תביעה.

            בדברי תביעה מלומדת כי מדובר בהתנהגות בריונית, הן בחומרת המעשים, אך לא-פחות בחוסר-הטעם שבהם.

            בדברי תביעה, כי נאשם 1 החליט "להגן על כבודו האבוד" של אחד מחבריו, אשר היה בן-זוגה של חברתו של המתלונן. הווה-אומר, כי אין מדובר אפילו במעשה אלימות הנובע מקנאה או שנאה, אלא בבריונות לשם אלימות.

            גם באשר לנאשם 2, הרי נגרר הוא אחרי נאשם 1 כאשר הוא שיכור, והחל להכות את המתלונן, "סתם כך".

            בדברי תביעה מלומדת, כי לאחר קריאת התסקירים להבנת הרקע - מסקנת תביעה, כי יש ליתן הדעת למציאות הקשה כאשר כל כמה דקות מתבצע אירוע אלימות, כאשר אחוזים רבים ממנו הם בקרב בני-נוער.

            באשר לתסקירו של נאשם 1 - ראתה תביעה ההמלצות, הפנמתו של נאשם 1, העובדה כי ישבו הנאשם 1 והמתלונן ליד שולחן גישור כאות התנצלות מצד הנאשם 1.

            אולם בדברי תביעה מלומדת, כי למרות היות התסקיר חיובי, הרי אין הוא מאיין חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, הסתמיות שבעבירה ונזקי המתלונן.

            אין תביעה מסכימה עם המלצות התסקיר.

            בדברי קצינת-מבחן לתביעה, כי מדובר בדרכי טיפול כאשר יהיו רכיבי פיקוח נוספים.

            לנאשם 1 הרשעה מאוחרת לאירוע, החזקת סכין - דבר המעיד על התנהגות עבריינית.

באשר ל נאשם 2 - הצטרף הוא למעשה אלימות באופן ספונטני וללא סיבה והצדקה.

גם אם, על-פי התסקיר, רמת המסוכנות היא נמוכה באיבחונה - הרי עדיין ממזער הנאשם 2 את חלקו בפני קצינת-המבחן, דבר אשר אינו מעיד על הפנמה מושלמת של המעשים.