גזר דין בתיק ת.פ. 40083/04

1.          הנאשם, אלדר חמדמוב, הורשע לאחר משפט הוכחות בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין").

הנאשם זוכה מעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, כפי שזו יוחסה לו בכתב-האישום.

בהכרעת-הדין נקבע, כי הוכחו כל טענותיה העובדתיות של התביעה, היינו: הנאשם הינו דר רחוב, אשר התגורר עם המנוח, ויטלי פרקנסקי ז"ל (להלן: "המנוח"), ועם מקסים גלשנצ'קו (להלן: "מקסים"), במתחם נטוש המצוי ברחוב נחום גולדמן 8 ביפו.

השלושה התקיימו מאיסוף בקבוקי משקה ריקים ומקיבוץ נדבות, ואת הכסף שהגיע לרשותם הוציאו, בעיקר, לשם רכישת בקבוקי וודקה.

כפי שהוכח במהלך המשפט, צרכו הנאשם וחבריו כ-4-3 בקבוקי וודקה ליום.

כמויות המשקה האלכוהולי אשר צרכה החבורה, אדירים הם, אך צויין         בהכרעת-הדין כי ברבות הימים פיתחו השלושה סבילות רבה להשפעותיו של האלכוהול.

בתאריך 17.2.2004 התפתח ויכוח בין המנוח לבין מקסים, סביב דרישתו של המנוח לצאת לרחוב על-מנת לקבץ נדבות מנהגים, וסירובו של מקסים לדרישה זו.

הנאשם התערב בויכוח זה, והמנוח האשימו כי הוא מצדד במקסים ונחלץ תדיר לעזרתו.

בהמשך, קרב המנוח אל הנאשם והתיישב על ברכיו, ובתגובה לכך הנחית הנאשם מכת אגרוף בפניו של המנוח, ולאחר זאת התפתחה קטטה בין השניים, במהלכה שלף הנאשם סכין פרפר המצויה ברשותו, ודקר את המנוח בשוק רגלו הימנית ובגבו.

אין חולק, כי הסכין פגעה בעורק השוק הימנית ועקב כך נגרם דימום רב, אשר הביא, בסופו של דבר, למותו של המנוח עקב איבוד דם מאסיבי. הדקירה הנוספת בגב הייתה בעלת עוצמה, כפי שניתן להסיק מהעובדה שהיא גרמה לשבירת חולייה בגבו של המנוח.

בהכרעת-הדין נקבע, כי לא עלה בידי התביעה להוכיח את רכיב היסוד הנפשי, היינו כי מעשיו של הנאשם נעשו מתוך מחשבה פלילית, כפי שזו נדרשת בעבירת ההריגה. הכוונה היא למודעותו של הנאשם לאפשרות התרחשותה של תוצאה קטלנית.

במקרה דנן, לא הוצגו על-ידי התביעה ראיות מספיקות המצביעות על כי הנאשם היה מודע לאפשרות כי נעיצות הסכין על-ידו, יובילו למותו של המנוח, עקב דימום שלא נחסם על-ידו או על-ידי חברו, מקסים.

2.          התובע, עו"ד גיא גורן, ציין בפתח טיעונו כי בית-המשפט אינו יכול להתעלם מעובדת מותו של המנוח, גם אם אין לנאשם אחריות משפטית לכך. עובדה היא, כי עקב השימוש בסכין מצא המנוח את מותו, מבלי שהנאשם טרח להושיט לו עזרה או להזעיק את גורמי הסיוע הרפואי.

על-פי קביעותיו של בית-המשפט, גרם הנאשם לפציעתו הקשה של המנוח, תוך שימוש בסכין. לעניין זה, הפנה התובע ל- ע"פ 2909/04 פנחס סדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם נגזרו על המערער 7 שנות מאסר לריצוי בפועל בגין גרימת חבלה חמורה תוך שימוש בנשק.

עונש זה אושר על-ידי בית-המשפט העליון, תוך הבעת עמדה ברורה לגבי רמת הענישה במקרים של שימוש בנשק חם או קר, לצורך יישוב סכסוכים ומחלוקות.

לגישת התובע, יש מקום לגזור עונש דומה גם על הנאשם שבפנינו, חרף העובדה כי אין לחובתו הרשעות קודמות.

בא-כוח הנאשם, עו"ד ניל סיימון, חזר והדגיש כי בית-המשפט קבע כי הנאשם אינו אשם במותו של המנוח.

מאחר שעובדתית מצא המנוח את מותו במהלך האירוע, הנאשם מכה על חטא, ותחושת האשם תלווה אותו עוד שנים רבות בעתיד.

הסניגור ציין כי עברו של הנאשם נקי לחלוטין, וזוהי הרשעתו הראשונה בפלילים.