גזר דין בתיק צבאי 1974/11

כב' השופט אמיר דהאן

א.      העובדות והעבירות שבהן הורשעו הנאשמים.

ביום 02/09/2010 בתקופת הרמאדאן, לאחר תום הצום היומי ותפילת הלילה, חברו ארבעת הנאשמים וצעיר נוסף זה לזה וביחד ארבו למכוניות אזרחיות של יהודים שנסעו על כביש מהיר - כביש חוצה שומרון.

הנאשמים עמדו מאחורי עיקול בכביש ויידו אבנים פעמיים על רכב נוסע. בפעם השלישית, פגעו ברכב שבו נסעו ע.ט ובתו בת ה- 12. האבנים נפצו את שמשותיו  של הרכב מצדו הימני. אבן אחת חדרה את השמשה הקדמית, פגעה בילדה בראשה וגרמה לה לשבר דחוס בגולגולת ולדימום, שבעקבותיו נזקקה לניתוח ולאשפוז .

הנאשמים אשר הועמדו לדין בעבירה של ניסיון לגרימת מוות זוכו בסופו של יום לאחר ניהול הוכחות ממוקדות, מעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, והורשעו תחת זאת בעבירה של יידוי חפצים לעבר רכב נוסע, עבירה לפי סעיף 212 (ג) לצו בדבר הוראות ביטחון  (נוסח משולב) התש"ע 2009.

כמו כן, נקבע כממצא עובדתי כי  מעשה העבירה שביצעו הנאשמים, ושבו הודו בתחילת ההליך, הוא אשר גרם את נזקם הגופני והרכושי של ע.ט ובתו הקטינה כאמור בכתב האישום.

ג. תשתית עובדתית וטענות הצדדים לגזר הדין 

בפרשת הראיות לעונש העידו המתלונן ואביו של הנאשם איהאב ח'ופש וכן הובאו ראיות אשר נדונו בהליך כולו.

העד ע.ט העיד בביהמ"ש ביום 30/12/12. בחקירתו תאר כי בסביבות השעה 22:00 ביום האירוע, 02/09/10, נסע בכביש חוצה שומרון. ברכבו פגעו מס' אבנים, אשר ניפצו את רוב חלונות הרכב. אבן אחת חדרה אל הרכב, ופגעה בראשה של בתו הקטינה אשר ישבה במושב הקדמי ליד הנהג - " הראש שלה עף לי על הכתף עם שפריצים של דם... ראיתי את החור הבנתי שהפגיעה לא קלה". העד המשיך בנסיעה עוד מס' קילומטרים ממקום הפגיעה, לצומת תפוח, שם פונתה הקטינה לבית החולים שניידר בניידת טיפול נמרץ. העד העיד כי בתו סבלה משבר דחוס בגולגולת, ופגיעות פיזיות ונפשיות מהן היא סובלת עד היום. משפחתו של העד הוכרה כמשפחה נפגעת טרור על ידי המוסד לביטוח לאומי.

מסמכים אשר הגיש העד, הנוגעים למצבה הבריאותי של הקטינה, מתארים כי היא סובלת מכאבי ראש וסחרחורות בעת פעילות גופנית, אשר תדירותן פחתה כחצי שנה לאחר הפגיעה, אך לא מפגיעות נירולוגיות או פגיעה מוחית כלשהי. בהערכה סוציאלית נכתב כי הילדה הינה נערה בוגרת, ולרוב שמחה, תלמידה מצטיינת ואהובה על חברותיה, אך טופלה לאחר הפיגוע ביחידה לטיפול בטראומה בעקבות חרדה, קשיי תפקוד בבית הספר, קשיי ריכוז שחלפו מאז, ורגישות רבה.

לאחר הפגיעה אושפזה הילדה בבית החולים, נותחה לשם איחוי השבר הדחוס בגולגולתה, ושוחררה לאחר שישה ימים.

לאחר ששמענו את העדויות בהליך העיקרי ובפרשת גזר הדין, ואת דברי הנאשמים, קבענו את הממצאים העובדתיים הבאים לעניין העונש :

הנאשמים הואשמו בכתב אישום אשר נוסח כך:

" בהמשך בסמוך לשעה 19:30 עת חלפו על הכביש מספר רכבים פרטים, השליכו הנאשם וחבריו אבנים לעבר הרכבים האמורים ממרחק של 10 עד 12 מ' ופגעו בהם. לאחר מכן, עת חלף במקום רכב שלישי לבן מסוג רנו, מס' רישוי 8013372 מכיוון אריאל לצומת תפוח... יידו הנאשם וחבריו אבנים לעבר רכבו של ע.טממרחק של 10 עד 12 מ'. כתוצאה מהיידוי האמור, נפגע רכבו של ע.טממס' אבנים שהושלכו לעברו."

הנאשמים הודו בתחילת ההליך במעשים של יידוי אבנים ביום ובמקום, אך לא מבחינת זמן ביצוע העבירה. הנאשמים ניהלו משפט הוכחות במטרה להטיל ספק בקשר הסיבתי בין מעשי יידוי אבנים שהודו בהם, לבין הפציעה שנגרמה. עיקר המשפט נוהל בשל פער הזמנים בין זמן הפגיעה שתיאר המתלונן (22:00) לבין הזמן אשר נכתב בכתב האישום (19:30 "ולאחר מכן").

חרף העובדה כי לא הייתה מחלוקת על שעת האירוע כפי שתיאר אותה המתלונן, הרי כתב האישום לא תוקן, הנאשמים הודו כי יידו אבנים באותו יום ובאותו מקום בשעה 19:30, ללא קשר לאירוע הפציעה, ובית המשפט נאלץ לשמוע הוכחות ולכתוב הכרעת דין בשאלת פער הזמנים, אשר היוותה קו הגנה מרכזי לנאשמים.

הוכח בפנינו כי הנאשמים שבו לכפרם לאחר יידוי האבנים, ובאותו היום נעצרו על ידי כוחות ה- "רשות הפלסטינית". הנאשמים הוחזקו בתנאי מעצר וחקירה כ 96 ימים. במהלך המעצר הופעלה כלפי אחמד ח'ופש, איהאב ח'ופש ונאאל ח'ופש אלימות, ואחמד ח'ופש אף הוסיף וטען כי גם בחלוף תקופה, עדיין הוא סובל מכאבים.

הנאשמים, לאחר ששמעו את אבי הילדה, הביעו חרטה שנראתה לנו כנה ואף איחלו בריאות שלמה לילדה הנפגעת.

התובע טען כי יש להחמיר עם הנאשמים בשל התכנון שקדם לביצוע העבירה, תוצאת המוות הפוטנציאלית שיכולה הייתה להיגרם, הנזק אשר נגרם בפועל, העובדה כי הנאשמים הם אנשים בוגרים, פעלו בצוותא, ריבוי אירועים של התאגדות לשם יידוי אבנים מתוחכם ובעל פוטנציאל קטלני, והרתעת הרבים הנדרשת מהענישה.