גזר דין בתיק פח 738/04

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בניסיון רצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

            בעקבות דרשה במסגד החליט הנאשם לפגוע ביהודי. במשך זמן מה עקב אחר יהודים ואז החליט לבצע פיגוע דקירה בירושלים. בדרכו "התחזק" במסגד בעיר לוד וביום 29.5.05 הגיע לירושלים, התפלל בהר הבית, אחר כך הלך בסמטאות העיר העתיקה, עקב אחרי יהודי חרדי בשם בראין סולרס, התנפל עליו ודקרו בצווארו ובגבו בכוונה להרגו.

כתוצאה מכך נגרם לסולרס חתך של 12 ס"מ בצווארו, חתך בגבו ופצע דקירה בידו והוא אושפז בבית חולים מספר ימים.

2.         בגדרו של הסדר הטיעון הוסכם, כי המאשימה תעתור לעונש של 18 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו.

3.         הנאשם, יליד 1981, תושב העיירה רהט בנגב, למד 10 שנים, רווק, מובטל, עסק לעיתים ברעיית צאן.

            מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם גדל במשפחה דלת אמצעים, סבל מקשיים חברתיים ויחסים מעורערים עם אביו. בשל ריקנות בחייו התחבר בשנים האחרונות לתנועה האסלאמית והשתתף בתפילות כגורם מרגיע ומעודד.

הנאשם אמר לקצינת המבחן, כי ביצע העבירה "כיוון שמאס בחייו ורצה להתנתק ממציאות חייו ולשבת בכלא", אך לא התכוון באמת להרוג את המתלונן. לדבריו, אין בו כעס כלפי יהודים והוא מבקש מחילה. המלצת התסקיר הינה להטיל על הנאשם מאסר שיבטא חומרת מעשיו ולהפנותו לבדיקה פסיכיאטרית על מנת לבחון נטיות אובדניות. 

4.         ב"כ המאשימה ביקשה למצות עם הנאשם את הדין ולגזור עליו 18 שנות מאסר שכן הנאשם פעל על רקע אידיאולוגי, דתי ולאומני, לאחר ששמע דרשות במסגדים. מהתסקיר עולה כי ההתחברות לתנועה האיסלאמית  נתנה משמעות לחייו, ודחפה אותו לבצע עבירה חמורה כזו אותה ביצע מתוך הכרה ובנחישות רבה.

5.         ב"כ הנאשם טען כי מדובר בבחור צעיר, שחי במצוקה, עזובה ומצב חברתי ירוד. כושרו השכלי אף הוא נמוך. הסניגור עמד על כך שאין בכל אלה להצדיק המעשה, אף כי יש להתחשב בכך כי הנאשם הודה מיד, הביע חרטה והוא נוטל אחריות מלאה למעשיו. כמו כן ביקש להתחשב בגילו הצעיר וכי מדובר במאסר ראשון וכי הנזק שנגרם למתלונן אינו רב והוא אושפז רק שלושה ימים.          

ב"כ הנאשם היפנה לפסיקה בעבירה דומה, בה נגזרו על נאשמים שונים, ובהם גם נאשמים שעברו עבירות על רקע לאומני, בין 7-10 שנות מאסר בלבד. עוד טען כי גם במקרים חמורים יותר בהם נעשה שימוש בחגורת נפץ, לא נגזר עונש כה חמור כדרישת התביעה. לפיכך, עתר כי בית המשפט ינהג במידת הרחמים ויתחשב בחרטת הנאשם והפנמתו את הפסול במעשהו.

הנאשם הביע בפנינו צער וחרטה.

6.         אין צורך להכביר מילים על חומרת מעשהו של הנאשם, שהחליט לפגוע ביהודים, ממניעים דתיים ולאומניים. שילוב זה של לאומנות ודת יוצר פוטנציאל מסוכנות הרה אסון, כפי שאכן קרה כאן. אין מדובר במחשבה פזיזה או מקרית, אלא במחשבה תחילה, תכנון, התחזקות, מעקב אחרי יהודים במקומות שונים, בחירת המקום ולבסוף איתור קורבן, והמתנה בקור רוח לרגע  מתאים בסמטה צדדית ולאחריו ניסיון של הנאשם לדקור בצווארו את המתלונן שהלך לתומו ברחוב. החתך בצוואר מלמד כי מדובר למעשה בניסיון שחיטה. הצורך בגמול ובהרתעה מחייבים ענישה מחמירה.

לא נמצה מלוא חומרת הדין עם הנאשם רק בשל גילו הצעיר, עברו הנקי, ההודאה באשמה, נטילת אחריות, החיסכון בזמן, וגם בשל כך שבסופו של דבר הנזק הפיזי שנגרם למתלונן לא היה חמור מאוד.

בפסיקה אליה הפנה ב"כ הנאשם אכן לא מוצתה מלוא חומרת הדין עם הנאשמים גם במקרים בהן בוצעו עבירות לאומניות חמורות, אולם מצאנו בפסיקה גם ענישה מחמירה יותר. במקרה שבפנינו יש ליתן משקל בעיקר לרקע האידיאולוגי ולשילוב של לאומנות ודת שדחפו את הנאשם לבצע העבירה, דבר המחייב ענישה  מרתיעה.

לאור האמור, אנו גוזרים על הנאשם 16 שנות מאסר, מתוכן 14 שנים בפועל ושנתיים על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מסוג פשע.  תחילת המאסר ביום המעצר - 29.5.04.

אנו מפנים תשומת לב שלטונות שירות בתי הסוהר להמלצת שירות המבחן לבדוק אפשרות של נטיה אובדנית אצל הנאשם.

ניתן היום כ"ח באדר א, תשס"ה (9 במרץ 2005) במעמד הצדדים.

            זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

_____________                         ______________                          _____________