גזר דין בתיק פח 1142/06

1.         הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, שבאה בעקבות הסדר טיעון שנכרת בין הצדדים לאחר מו"מ ממושך, ושמתייחס גם לעניין העונש, בעבירה של רצח אחיו.

עפ"י הסדר הטיעון הוסכם שעונשו של הנאשם ייגזר בהתאם להוראות סעיף 300א(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977, כאשר המאשימה תבקש להטיל עליו 15 שנות מאסר בפועל וההגנה תבקש להטיל עליו 12 שנות מאסר בפועל.

2.         עפ"י כתב האישום, שבו הודה והורשע הנאשם, שררו בינו לאחיו יחסים עכורים. בחודשים שלפני הארוע נשוא כתב האישום הוא החליט לרצוח את אחיו ולצורך מימוש החלטתו קנה אקדח, מחסנית ותחמושת.

ביום 21.11.06, כשאחיו כרע על הרצפה בתפילה, עמד הנאשם מאחוריו כשבידו האקדח, כיוון את האקדח לראשו של אחיו, ירה שתי יריות ממרחק קצר שגרמו למותו, הכניס את האקדח למכנסיו ונמלט מביתו.

הראיות לענין העונש:

3.         עפ"י הסדר הטיעון התקבל לגבי הנאשם תסקיר מבחן. מטעם המאשימה הוגש גליון הרשעות קודמות ע/1, ומטעם הנאשם הוגשו תצהירים של אחיו התאום עמיד (ענ/1); של חברו, היימן פאדילי (ענ/2), ושל שכנו מוחמד סולטאן (ענ/3).

כמו כן הוגשה חוו"ד פסיכיאטרית לגבי הנאשם שנכתבה ע"י הפסיכיאטרית ד"ר גרציאלה כרמון (ענ/4).

4.         מהתצהירים שהוגשו מטעם הנאשם עולה שהנאשם הוא אדם נחמד, חביב ורגיש, שלא פגע באף אחד ועזר תמיד לאחרים. אביהם של הנאשם והמנוח עזב את בית המשפחה כשהנאשם היה צעיר, המנוח תפס את מקומו והיה פוגע בנאשם, פיזית ומילולית, בכל הזדמנות שנפלה לידיו, ללא כל סיבה.

לדברי אחיו התאום של הנאשם, המנוח היה אלים גם כלפי אחרים, והוא (האח) ומשפחתו מרגישים אשמים על כך שלא אמרו למנוח להפסיק ולא פנו לרשויות על מנת שתטפלנה בענין.

מתצהיר חברו של המנוח, ענ/2, עולה שהיה עד לאלימות של המנוח כלפי הנאשם. המנוח זלזל בנאשם והעליב אותו, הנאשם ביקש אצלו מקלט מפני אחיו וכל פניותיו של החבר למנוח שיפסיק להעליב את הנאשם נענו במילים "ככה צריך לחנך אותו".

גם שכנו של הנאשם היה עד להרבה מקרי אלימות שבהם נהג המנוח בנאשם, כמתואר בסעיף 3 לתצהירו ענ/3. הוא הבחין בכך שהנאשם היה מדוכדך ובמצב נפשי קשה כתוצאה מהתנהגות המנוח כלפיו. לדבריו, בקשותיו מהמנוח להפסיק להתעלל בנאשם נענו בשלילה.

5.         מחוו"ד הפסיכיאטרית ענ/4 עולה שהנאשם סבל בילדותו מ- ADHD, מגיל קטנות הוא ספג אלימות פיזית קשה מאביו ולאחר שהאב נטש את הבית המנוח תפס את מקומו והחלה מסכת התעללות קשה מצידו בנאשם, שניסה כל חייו למצוא חן בעיניו, אבל שום דבר לא גרם להפסקת ההתעללות.

לדעתה של הפסיכיאטרית היה הנאשם בזמן המעשה במצב דיסוציאטיבי, שבו הוא הזדהה עם התוקפן והמנוח היה הקורבן, שכן האקט של תוקפנות מירבית לא משתלב עם אישיותו של הנאשם, כפי שתוארה לעיל, ואלמלא היה נתון להתעללות כה קשה הוא לא היה עושה את המעשה שגרם למות אחיו.

הפסיכיאטרית ממליצה לתת לנאשם טיפול תרופתי נגד דיכאון וכן לטפל בו טיפול פסיכותרופויטי אינטנסיבי.

6.         בתסקיר המבחן, שמבוסס על שיחות עם הנאשם ואחיו התאום, נכתב שהנאשם הוא בוגר 9 שנות לימוד, ולאחר מכן עבד בבנין בשמירה וטיפל בסוסים של אחרים, עיסוק שאותו אהב לעשות.

לדברי קצין המבחן הנאשם אמר לו שחשב להתאבד לפני שירה באחיו וכך חשב  לעשות גם במהלך מעצרו.

קצין המבחן התרשם שהנאשם מתפקד ברמת אינטיליגנציה טובה והוא בעל כישורים חברתיים טובים אך הוא מתמקד במצבו ומתקשה לבחון לעומק את השלכות מעשיו עליו ועל משפחתו, ולהתייחס רגשית למנוח. לפיכך, ולאור מאסרו הצפוי, לא בא קצין המבחן בהמלצה שיקומית לגבי הנאשם.

טיעוני הצדדים

7.         ב"כ המאשימה מבקשת מביהמ"ש להטיל על הנאשם 15 שנות מאסר בפועל שכן מדובר בעבירת רצח מכל בחינה שהיא ומאחר ולא היה אירוע חד פעמי של התעללות של המנוח בנאשם סמוך לפני הרצח אלא מדובר בהתעללות פיזית ונפשית, שנמשכה לאורך שנים. לטענתה, על ביהמ"ש להגן על הערך הנעלה של קדושת החיים ולא לשלוח מסר שמצדיק לקיחת החוק לידים. העונש המבוקש מאזן, לטענת ב"כ המאשימה, בין כל השיקולים הראויים.

לטענת המאשימה, עם כל ההבנה למעשי הנאשם, שבאו בעקבות יחס המנוח כלפיו, יש לזכור שהמנוח ניהל אורח חיים שהיו בו צדדים חיוביים.