גזר דין בתיק פח 1132/07

הנאשמות עמליה ראובן (להלן: " עמליה") ובתה כרמלה שמש (להלן: " כרמלה") הורשעו על פי הודאתן, בגדרו של הסדר טיעון, בעבירה של נסיון לשידול לרצח לפי סעיף 33 יחד עם סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי הסדר הטיעון שהוצג בפני בית המשפט, מבקשת ב"כ התביעה להטיל על נאשמת 1 מאסר בפועל של שלוש שנים ומאסר על תנאי, ועל נאשמת 2 עותרת התביעה להטיל מאסר בפועל למשך שנתיים ומאסר על תנאי.

מנגד מבקש הסניגור כי עונש המאסר יהיה קצר ככל האפשר, תוך שהוא מפנה לתסקירי שירות המבחן.

נסיבות העבירה בה הורשעו הנאשמות, כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן, מעלות כי בחודש ספטמבר 2007 גמרה הנאשמת 1, עמליה, אומר לשדל את האני סלימאן (להלן: " האני") לרצוח את אבי שמש (להלן: " אבי"), בעלה של כרמלה.

הנאשמת פנתה להאני במספר הזדמנויות בנסיון לשכנעו להמית את אבי תמורת תשלום, ואף הפגישה אותו, לבקשתו, עם כרמלה, שאישרה בפניו כי היא מעוניינת במותו של אבי. מספר שעות לאחר אותו מפגש מסרה עמליה להאני 5,700 ש"ח.

בהמשך התקשרה עמליה עם האני מספר פעמים ושאלה אותו מתי יבצע את המעשה.

בחודש נובמבר 2007 יצר האני קשר עם משטרת ישראל ודיווח על האירועים. בעקבות פנייתו, הוחלט על הפעלת סוכן משטרתי, ובתאריך 21.11.07 נפגשו האני, הסוכן המשטרתי ואדם נוסף עם שתי הנאשמות. במפגש אמרו הנאשמות לסוכן כי אבי מכה את כרמלה וילדיה, מקלל אותם ושובר חפצים בבית וביקשו ממנו כי יגרום למותו. במפגש נוסף בין הנאשמות לסוכן הוצגה בפניהן תוכנית לחטיפתו ורציחתו של אבי והשתיים נתנו לו תמונה של אבי, לצורך זיהויו ו- 200 ש"ח במזומן.

הנאשמות נעצרו, לאחר שהסוכן סיפר לעמליה כי הרצח בוצע וזו ביקשה שיציג בפניה ראיות שיוכיחו עובדה זו.

לאחר הרשעתן, הוגשו לבית המשפט תסקירים של שירות המבחן ביחס לנאשמות וכן תסקיר של פקידת הסעד המתייחס לילדיה הקטינים של כרמלה.

הראיות לעונש כללו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשו נגד אבי, בהם מפורטת מסכת ארוכה של התעללות בכרמלה ובילדים.

כמו כן העידה בפנינו בתם של בני הזוג.

ממכלול הראיות, שהוצגו במסגרת הטיעון לעונש, מצטיירת תמונה קשה של מערכת יחסים משפחתית רצופה במעשי אלימות פיסית ומילולית מצד אבי כלפי אשתו וילדיו.

במשך שנים רבות נמנעה כרמלה מלהתלונן על מעשים אלה, ומתוך דאגה לילדיה ניסתה לשמור על שלמות התא המשפחתי ולהציג כלפי חוץ תמונה של חיי משפחה תקינים. גם יתר בני המשפחה נמנעו מלשבור את קשר השתיקה, ולמעט מקרה אחד בו נמלטה כרמלה למקלט לנשים מוכות, חששו לחשוף את הנעשה בביתם בפני רשויות החוק, ואף נמנעו מלערב את רשויות הרווחה.

עמליה, שהינה אמה של נאשמת 2, חוותה אף היא מסכת חיי נישואין קשה שהסתיימה בגירושין וגידלה בכוחות עצמה את שתי בנותיה, כרמלה ואחותה.

עמליה התגוררה סמוך לבתה וסייעה לה בגידול ילדיה, תוך שהיא מנסה להגן עליה מפני אלימותו של אבי.

העבירה נשוא כתב האישום נעברה בעת שהמשפחה היתה נתונה במשבר עמוק ויאוש.

בעדותה של ר. נפרשה בפנינו מסכת חייהם האומללה של הנאשמות וששת ילדי המשפחה.

לאחר שנים רבות של סבל והשפלה, התרסק התא המשפחתי והילדים נותרו לבד בהתמודדותם עם תוצאות השבר. האם והסבתא, שהיו להם משענת, נעצרו וכך גם האב. הילדים הבוגרים, שגילם 25 ו-22, נטלו אחריות לגורל אחיהם הצעירים ופועלים כמיטב יכולתם לשמור על שגרה.

היטיבה לתאר את נסיבותיו של תיק זה התובעת בציינה כי מחד גיסא הלב נכמר על סבלן של הנאשמות ובעיקר על גורלם של הילדים, ומאידך גיסא אין להתעלם מהעבירה החמורה בה הורשעו השתיים, בעיקר לנוכח העובדה שאין מדובר באירוע נקודתי, אלא בסדרה של מפגשים שנמשכו כחודשיים שבמהלכם נעשו נסיונות לשידולם של האני והסוכן לבצע את מעשה הרצח, תוך נקיטת אמצעים ממשיים לקידום הפשע.