גזר דין בתיק פח 1109/06

1.         הנאשם, יליד 1977, הורשע עפ"י הודאתו בהריגת ולדימיר ליטבק ז"ל (להלן: " המנוח") נשוא כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון אשר אינו מתייחס לעונש.

בכתב האישום המקורי הואשם הנאשם ברצח המנוח, וזאת לאחר שהתקבלו הודאת הנאשם ושיחזור שהתקבלו כראיות קבילות.

2.         עפ"י הנטען בכתב האישום המתוקן, התגוררו הנאשם והמנוח בגן ציבורי ברמת גן. כשחזר הנאשם לגן כעס עליו המנוח על כך שלא הביא עימו כסף או סמים, ובמהלך ויכוח ביניהם הניף המנוח את ידו ופגע בכתפו של הנאשם, שאיבד את שיווי משקלו. המנוח החל לצחוק, והנאשם הלם בשבר מרצפת שמצא על הקרקע בראשו של המנוח, ששכב על מזרון.

את שהתרחש לאחר מכן מתאר כתב האישום המתוקן כדלקמן:

" 5. המנוח קם ממקומו, אמר לנאשם "מה, אתה רוצה להתקוטט?... אם אתה הרבצת לי, זה הסוף שלך", התכופף והחל לחפש דבר-מה על הקרקע.

6. הנאשם קם, ובעוד המנוח רכון, הכה אותו בראשו באמצעות שבר המרצפת מספר פעמים עד שגרם כך למותו מחבלות בראשו ופגיעות במוחו".

לאחר הדברים הנ"ל גנב הנאשם 170 ש"ח מארנקו של המנוח, החביא את גופתו בין השיחים לאחר שכיסה אותה בפריטי בד, והשליך את שבר המרצפת ופריטים אחרים לפח האשפה על מנת להעלים את טביעות אצבעותיו עליהם.

3.         במסגרת ראיות התביעה לעונש הוגש גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (ענ/1), וכן הוגשו מכתב מאימו של המנוח (ענ/2), דו"ח נתיחה וחוו"ד טוקסיקולוגית לגבי המנוח (ענ/3 וענ/4), וצילומי המרצפת וגופת המנוח (ענ/5).

4.         ב"כ המאשימה טענה כי אין בעובדה שבתקופה הרלוונטית הנאשם והמנוח חיו בשולי החברה וצרכו סמים כדי להצדיק את האלימות הפרועה שבה נהג הנאשם כלפי המנוח על רקע סכסוך של מה בכך.

ב"כ המאשימה עמדה גם על התנהגותו הצינית והאכזרית של הנאשם לאחר שהרג את המנוח, כאשר גנב כסף מארנקו, הסתיר את גופתו, והעלים פריטים שהיו עלולים להסגירו. לטענתה, מדובר בהתנהגות שמלמדת על קור רוח ותכנון, ועל אטימות כלפי סבלו של המנוח.

ב"כ המאשימה הפנתה למכתבה של אם המנוח, שהיה בנה היחיד, ולעברו הפלילי של הנאשם, שעלה ארצה בשנת 2001, בעבירות רכוש וסמים.

ב"כ המאשימה עותרת לביהמ"ש להירתם למלחמה באלימות, שהיא נגע חברתי קשה ומכת מדינה, וכן להדגיש את הערך של קדושת חיי אדם בדרך של הטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם לתקופה המתקרבת לתקופה המירבית הקבועה בחוק. כמו-כן עותרת ב"כ המאשימה לחייב את הנאשם לפצות את אם המנוח, גם אם ייאסר לתקופה ממושכת, וגם אם הוא חסר יכולת כלכלית לשלם את הפיצוי.

5.         ב"כ הנאשם טען לעומתה, כי הנאשם קונטר ע"י המנוח, וכן הפנה למצבו של הנאשם בזמן המקרה כפי שנראה בתמונות ת/16 שצולמו ביום מעצרו, דהיינו, אדם רזה, חסר בית, כשלגופו פצע וחבורה. לדבריו מדובר באדם משכיל, בן למשפחה נורמטיבית ללא עבר פלילי בעבירות אלימות למעט בעבירות שקשורות בשימוש בסמים, שהתדרדר לשימוש בסמים.

לדבריו, הנאשם לא יזם את הפגיעה במנוח, ולא תיכנן אותה, אלא הגיב על תקיפתו ע"י המנוח, שהיה מסומם, לעג לו לאחר שנפל, ואף איים להרוג אותו לאחר שהנאשם היכה בו במרצפת. ב"כ הנאשם הסביר את התנהגותו של הנאשם לאחר שהרג את המנוח (גניבת כספו והסתרת גופתו) בכך שנבהל ממות המנוח.

ב"כ הנאשם הפנה לתמלילי חקירתו של הנאשם, מהם עלה כי מדובר בחקירה בלתי הוגנת וחסרת תום הלב שנחקר מרשו, תוך הפרת הנחיות ראש אח"ק, ועתר לביהמ"ש להקל בעונשו, ולא להטיל עליו עונש מאסר שיעלה על 5-3 שנים, גם בשל שיתוף הפעולה שלו עם חוקריו, וחרף מצבו הגופני.

ב"כ הנאשם ביקש להקל בעונשו של הנאשם גם מאחר ונגמל משימוש בסמים  במהלך מעצרו, ועקב מצבה הבריאותי של אמו שאינה יכולה לבקר אותו בבית הסוהר בשל חולייה.

6.         הנאשם נשא דברו במסגרת הטיעונים לעונש, ואמר כי מדובר בטרגדיה, והוא לא רצה ולא תכנן את מותו של המנוח.

ב"כ הצדדים הציגו בפנינו פסיקה של ביהמ"ש העליון ובתי המשפט המחוזיים התומכת בעמדותיהם.

7.         תאור התנהגותו של הנאשם נשוא כתב האישום המתוקן, המבוסס על דברים שאמר הנאשם בחקירתו, מעלה כי מדובר בהתנהגות חמורה המלמדת על הזילות שנהג הנאשם בחייו של המנוח.