גזר דין בתיק פ.ח. 1012/04

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה בניגוד לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז 1977, קרי, רצח.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, במועד הרלוונטי לאמור בכתב האישום,  שררו בין הנאשם לראסיק אברמוב (להלן: "המנוח"), קשרי ידידות והשניים התגוררו בחדרה.

במועד מדוייק שאינו ידוע למאשימה, גמלה בליבו של הנאשם כוונה להמית את המנוח.

ביום 14.12.03 בשעות הערב, הגיע המנוח לדירתו של הנאשם, ברח' הרברט סמואל, הידפק על דלתו, ולאחר זמן, פתח הנאשם למנוח את הדלת, ומיד בסמוך לכניסתו ובהמשך להחלטה להמית את המנוח, גרם הנאשם למותו של המנוח בדרך מדוייקת שאינה ידועה למאשימה, בין היתר, דקרו בסכין 11 דקירות בגב, בעכוז ובצידי הגב.

זאת ועוד נטען, כי:

"לאחר מותו, ערף הנאשם את ראשו של המנוח ביתר את שאר גופתו לשני חלקים נוספים ואז ארז את חלקי הגופה בשקית ובתיק. כמו כן ארז הנאשם את מעיו של המנוח בשקית, את חלקי הגופה השונים השליך בפחי זבל שונים במקום מגוריו.

במעשיו, כמתואר לעיל, גרם הנאשם למותו בכך שהחליט להמיתו והמיתו בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהם יכול לחשוב ולהבין את תוצאותיו מעשיו, ולאחר שהכין סכין, שבאמצעותו, בין היתר המית את המנוח".

בישיבת 05.12.04 , הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ומפי בא כוחו נטען כדלקמן:

"יופעל סעיף 300א'(ב) לחוק העונשין התשל"ז 1977 כך שהתביעה תסכים לענישה מופחתת, אין סיכום באשר לעונש והטיעון בעניין זה, יהא חופשי".

באת כח המאשימה הוסיפה על דברי הסניגור וציינה " א ני מאשרת את הסכמתנו לנאמר לעיל, תוך שאנו נבקש ונעתור לכך שהעונש לא יסטה באופן משמעותי מהענישה של מאסר עולם"וכי משפחת הקורבן נתנה הסכמתה להסדר .

לאחר ההודאה מפי הנאשם, הכרעת הדין והרשעתו נתבקשנו לדחות את הדיון לצורך הטיעונים לעונש, ובישיבה שנקבעה לכך, חזר בו הנאשם, וביקש לחזור בו מהודייתו, ואנו נעתרנו לבקשתו זו.

בישיבת בית המשפט מיום 20.02.05 , שבו הצדדים והודיעו לבית המשפט כי הם מבקשים לחזור להסדר שהוצהר עליו בעבר. נעתרנו לבקשה ורשמנו בפנינו את הודיית הנאשם בעבירה שיוחסה לו, וכן, נעתרנו לבקשת הדחיה לטיעונים לעונש, כבקשת באי כח הצדדים.

בטרם הטיעונים לעונש, טען בפנינו ב"כ הנאשם כדלקמן:

"....לדעתנו מי שהורשע בעבירת רצח לפי סעיף 300א(ב), לפי אחת החלופות שבסעיף זה, ביהמ"ש למעשה רשאי כמובן להטיל עונש שהינו פחות ממאסר עולם ומשהחליט כך לדעתנו העונש המירבי שביהמ"ש יכול להטיל הוא 20 שנות מאסר. טענה זאת נתמכת למעשה בשני דברים, האחד - ברור שבנסיבות שבהן אדם הורשע על סמך סעיף 300א' מאסר העולם החובה שלצידה של עבירת הרצח אינו מחייב את ביהמ"ש וביהמ"ש רשאי להטיל עונש קל ממנו. אני מסתמך על סעיף 41 ועל הפרשנות ההגיונית שעולה מלשון החוק. מקריא את סעיף 41. אני מודע לכך שישנה פסיקה, זה התחיל פס"ד של השופט שמגר בע"פ 530/90 אבל שם נדונה טענתו של קטין שהורשע בעבירת רצח ולא נדונה הסוגייה שבפנינו".

ב"כ המאשימה לא הסכימה לפרשנותו המשפטית של ב"כ הנאשם, וטענה כי המאשימה אינה סבורה ש סעיף 41 לחוק העונשין חל במקרה דנן, וזאת משום שהנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז 1977, עבירת רצח שבצידה עונש מאסר עולם חובה, ואין סעיף 300(א) יוצר עבירה חדשה, ומכאן, אין אנו נכנסים בגדרו של סעיף 41 לחוק העונשין התשל"ז 1977.

לצורך הבנת המחלוקת שבין באי כח הצדדים, נציין כדלקמן:

"סעיף 300(א) שעניינו ענישה מופחתת קובע: על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו אם נעברה העבירה באחד מאלה:

(א) במצב שבו בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח -

1. להבין את אשר הוא עושה את הפסול שבמעשהו;  או