גזר דין בתיק פ 9169/04

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של היזק בזדון, בכך שביום 10.9.02 גזר במספריים פריטים רבים מבגדיה של בת זוגו וכן שרף וקרע 3 חולצות ומכנסיים שלה.

2.         ביום  6.5.01 נגזר דינו של הנאשם בבית משפט השלום בפתח תקווה, בת.פ 2731/99, לאחר שהורשע בתקיפה ובאיומים כלפי בת זוגו, היא אותה בת זוג נשוא האישום שבפני. גזר הדין כלל מאסר מותנה בן 6 חודשים, החל על "עבירת אלימות מסוג עוון". אין חולק שהעבירה נשוא התיק שבפני נעברה במהלך תקופת התנאי. 

ברם, הצדדים חלוקים הצדדים בשאלה האם העבירה של היזק בזדון בה הורשע, מפעילה את המאסר המותנה. השאלה היא, האם עבירת אלימות כוללת בחובה אלימות נגד רכוש, או רק אלימות נגד הגוף. בנסיבות התיק, הגעתי למסקנה כי העבירה של היזק בזדון, מהווה עבירת אלימות.

למסקנה זו הגעתי לאור המבחן הלשוני, המבחן התכליתי - מהותי ופסיקת בית המשפט העליון.

3.         מבחינה לשונית, המונח "אלימות" אינו מצומצם כמופנה נגד הגוף דווקא והוא עשוי לבוא לידי ביטוי גם כאלימות מילולית, אלימות נפשית ואלימות כלפי רכוש (השווה ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פד"י מח(1) 221). השאלה מה פירושה של אלימות, לעניין המאסר המותנה, היא תלוית הקשר, היינו יש לבחון אותה על פי התכלית לשמה נועד המאסר המותנה.

4.         מבחן מהותי-ענייני: בבואו להכריע האם עבירה מסוימת מהווה עבירה נוספת, המפעילה מאסר מותנה, על בית המשפט לערוך מבחן מהותי-ענייני ולא מבחן טכני-פורמאלי, על פי תכלית התנאי והתנהגותו הפלילית בפועל של הנאשם (ראה ע"פ 49/80 מסילתי נ' מ"י, פד"י לד(3) 808).

            הנאשם הורשע בבית משפט השלום בפתח תקווה בעבירות של תקיפה ואיומים כלפי בת זוגו. מתבקש כי המאסר המותנה התכוון, לכל הפחות, לכלול את העבירות בן הורשע הנאשם, היינו כי בית המשפט ראה באיומים, עבירה בה הורשע הנאשם, כעבירת אלימות. כלומר, "אלימות" בענייננו, כוללת, לפחות, אלימות מילולית (וראה בעניין זה ת.פ 2229/97 מ"י נ' יהודה, של כבוד השופט נויטל מבית משפט השלום בתל אביב). אם כן, בית המשפט לא התכוון לאלימות כנגד הגוף בלבד, כך שאין כל הגיון להוציא מגדר האלימות, אלימות נגד הרכוש דווקא.

            מעשיו של הנאשם כוונו כלפי רכושה של בת זוגו. טיב התנהגותו מגלם בתוכו ברוטאליות ואלימות של ממש: גזירת בגדים, קריעתם והצתתם מהווים פרץ של אלימות בכל קנה מידה. לפיכך, גם המבחן המהותי, הוא המבחן המרכזי, מלמד כי העבירה בה הורשע הנאשם מפעילה את המאסר המותנה.

5.         בית המשפט העליון פסק, לעניין הגדרת אלימות לצורך סעיף 5 לפקודת הראיות, לגבי חריג לאי כשרות קרוב משפחה להעיד נגד קרובו, כי אלימות כוללת אלימות נגד רכוש, למשל עבירת הצתה (ראה ע"פ 49/88 רוקח נ' מ"י, פד"י מב(1) 605 וכן ע"פ 103/80, קרני נ' מ"י, דף לפרקליט 211). עבירת ההצתה מצויה בפרק של "היזק" בחוק העונשין, הוא הפרק של עבירת ההיזק בזדון בה הורשע הנאשם, אשר גם הצית בפועל  את בגדי בת זוגו.

            כלומר, גם בית המשפט העליון לא מצא הגיון בהבחנה בין אלימות נגד הגוף לבין אלימות נגד הרכוש.

6.         נתתי דעתי לעולה מע"פ (מח-חי) 2859/02 שוקרון נ' מ"י, שם נקבע כי כאשר קיימת עמימות במאסר המותנה ובמקרה בו קיימים שני פירושים סבירים, יש להעדיף את הפירוש המקל עם הנאשם, כמצוות סעיף 34כא לחוק העונשין. איני סבור כי קיימת עמימות בענייננו, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה מהותית, כמובהר לעיל. צמצום הגדרת האלימות לאלימות נגד הגוף בלבד, היא היא פרשנות בלתי סבירה, מצומצמת ונעדרת הגיון בכלל וכאשר הפגיעה היא ברכושה של בת הזוג, הנפגעת בעבירה נשוא המאסר המותנה, בפרט.

7.         לסיכום, המאסר המותנה אשר הוטל על הנאשם בת.פ 2731/99 הוא בר הפעלה בשל הרשעת הנאשם בעבירה של היזק בזדון בפני.

8.         התביעה עותרת להפעיל את המאסר המותנה בעוד שהסנגור עותר להארכתו.  לא מצאתי כל טעם מיוחד שיצדיק סטייה מהכלל של הפעלת מאסר מותנה, אולם מאידך הנני סבור כי יש לאפשר לנאשם - אם ימצא מתאים לכך - לשאת את המאסר בדרך של עבודות שירות. 

9.         לחובת הנאשם יש לזקוף את עברו הפלילי והעובדה כי נסיבות ביצוע העבירה אינן קלות, כטענת הסנגור.  גזירה, קריעה והצתה של חפצים אישיים של אדם - ובגדיו של אדם הם בהחלט פריטים שיש לו אליהם קשר רגשי מסוים, היא פעולה אלימה שנושאת בחובה מסר מפחיד ומאיים כלפי בעל הבגדים, היא המתלוננת.  מאידך, יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה (ספטמבר 2002), העובדה כי כיום אין קשר בין הנאשם לבין המתלוננת וגם על פי דברי התביעה לא נפתחו לנאשם מבדי"ם נוספים, וכן את העובדה כי הנאשם נגמל מאלכוהול כעולה מאישור עמותת "אפש"ר" שהוצג בפניי, שימוש שכפי הנראה היווה את אחד הגורמים להתנהגותו הפלילית של הנאשם. 

10.        לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים :

א.   מאסר למשך 4 חודשים.

ב.   אני מפעיל את המאסר המותנה של 6 חודשים אשר הוטל על הנאשם בת"פ 2731/99 של בית משפט השלום בפ"ת מיום 6.5.01 וזאת בחופף למאסר אשר הוטל על הנאשם היום. סך הכל ישא הנאשם 6 חודשי מאסר. מאחר והנני שוקל כי הנאשם ישא עונש זה בדרך של עבודות שירות, ישלח הנאשם לממונה על עבודות השירות בכדי לקבל חוות דעת בעניינו. כתובתו של הנאשם: רחוב ד' 58 כפר שלם ת"א טל' 7125969-050. הנאשם יזומן גם באמצעות סנגורו, עו"ד מרגולוב טל' 6565653-054 רחוב הנרייטה סולד 4 ת"א פקס 6932677-03.

      הנאשם נשלח בעבר לביצוע מאסר בדרך של עבודות שירות, אולם לא עמד בכך ובסיכומו של דבר, חלק מהתקופה הומר למאסר בפועל, מאסר אותו סיים הנאשם לשאת רק עתה. הנני ער לכך כי אחד המדדים אותם בוחן הממונה על עבודות שירות - ובצדק - הוא נסיון קודם עם הנאשם, אולם תשומת לב הממונה מופנית לכך שמאז שנשלח הנאשם לבצע את העבודות ועד היום, נגמל הנאשם משימוש באלכוהול כעולה מאישור של עמותת אפש"ר שהוגש לתיק והתרשמותי היא כי הנאשם מסוגל לקחת אחריות ולבצע עבודות שירות ולפיכך, הממונה על עבודות שירות יבחן את התאמת הנאשם היום תוך משקל נמוך ככל שניתן לנסיון העבר.

ג.    מאסר למשך 5 חודשים, אולם הנאשם לא ישא בעונש זה, אלא אם תוך שנתיים מהיום, יעבור על העבירה בה הורשע או עבירת אלימות כנגד הגוף.