גזר דין בתיק פ 8955/03

הנאשם הורשע כמפורט בהרחבה בהכרעת הדין בעבירה של גניבה ע"י מורשה לפי סעיף 393 (2) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), בשלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון (מרמה) לפי סעיף 499 (א) (2) לחוק, בשתי עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק, בשתי עבירות של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 418 לחוק, בשתי עבירות של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק,  בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק ובעבירה אחת של ניסיון לקבל דבר במרמה עבירה לפי סעיפים 415 ו- 25 לחוק.

הנאשם הוא אדם יליד 1962 ללא עבר פלילי. בעת ביצוע העבירות בגינן הורשע הנאשם הוא שימש כעורך דין.

הסתבכויותיו של הנאשם נבעו מהסתבכות כלכלית שהובילה אותו לנטילת הלוואות מן השוק האפור וחוסר יכולתו לעמוד בהתחייבויותיו.

ניתן לעשות הבחנה ברורה בין האישום הראשון שעניינו שליחת יד בכספי הנאמנות של לקוחותיו בסכום של 45,000$ לבין העבירות נשוא האישומים שני עד רביעי שעניינם מעשי המרמה שבוצעו ע"י הנאשם ביחד עם שני עבריינים נוספים שיזמו את  אותן פעולות ונטלו את החלק הארי של השלל.

המעשים כשלעצמם הינם חמורים ביותר. מדובר במעשים שבוצעו ע"י עורך דין שניצל את מעמדו ואת האמון שניתן לו לצורך ביצוען של עבירות חמורות החל משליחת יד בכספי לקוחותיו וכלה בהכנת מסמכים כוזבים המתיימרים להיות מסמכים משפטיים , זאת כדי לסייע במעשי הרמיה שבוצעו כלפי אנשים תמימים.

מעשים מסוג זה מצדיקים הטלת עונשי מאסר משמעותיים וממושכים גם כשמדובר בעורך דין ללא כל עבר פלילי.

במקרה זה חברו שני נימוקים כבדי משקל שמחייבים הקלה משמעותית בעונשו של הנאשם.

הנאשם בתיק זה פנה מיוזמתו למשטרה מסר גרסה מפורטת בה הפליל את עצמו ואת שותפיו מבלי שהייתה תלונה מצד קורבנות המרמה וכפי שעולה מן התיק כשלא הייתה סבירות של ממש להגשת תלונה מעין זו.

הנאשם שחשש מפגיעה נוספת  מצד שותפיו העבריינים סמיח אבו מוך ודרור אהרון, החליט לפנות למשטרה לספר להם על המעשים שבוצעו על ידם וגם זאת למרות פחדו כי אותם עבריינים יפגעו בו ובמשפחתו.

הנאשם גם לא ניסה לקבל מעמד מיוחד תמורת שיתוף הפעולה שלו. להשלמת התמונה יודגש כי גם בעניין הגניבה בידי מורשה, הנאשם התוודה על מעשיו מבלי שהוגשה נגדו תלונה ע"י לקוחותיו.

נימוק נוסף להקלה נעוץ בעונשים הקלים שהוטלו במסגרת הסדר טיעון על שותפיו של הנאשם שהוגדרו גם על ידי התביעה כעבריינים מסוכנים.

 השניים הורשעו במספר עבירות רב יותר מהנאשם בפניי וללא ספק היו המובילים בביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם (למעט האישום הראשון שקדם להיכרות בין הצדדים).

אבו מוך נידון ל- 16 חודשי מאסר, כאשר עונש זה כולל הפעלה בחופף של 8 חודשי מאסר מותנים.

דרור אהרון נידון ל- 24 חודשי מאסר, כאשר עונש זה כולל הפעלה של 9 חודשי מאסר וכן המרת 3 חודשי מאסר בעבודות שירות למאסר ממש.

יודגש כי השניים הנ"ל בעלי עבר פלילי הפרו עונשי מאסר מותנים ודרור הגדיל לעשות כאשר ביצע חלק ממעשיו הפליליים כשהוא מרצה מאסר בעבודות שירות.

הנסיבות שפורטו לעיל, אין בהן כדי לטשטש את חומרת מעשיו של הנאשם שניצל לרעה את מעמדו כעו"ד. תחילה, חבר תוך עצימת עיניים ולאחר מכן תוך מודעות מלאה לחבורת עבריינים ושיתף עמם פעולה בכך שהעמיד את מעמדו והידע המקצועי שלו להצלחת המזימות שנרקמו ע"י דרור ואבו מוך.

בית המשפט העליון הטעים לאחרונה את החומרה שיש ליחס  להפרת חובת הנאמנות ועל הצורך בגישור הפער הקיים בין ענישת עבריינות רחוב לבין עבריינות צווארון לבן.

ע"פ 9788/03 טופז נ' מדינת ישראל נ"ח (3)  245.

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם התחשבתי בעברו הנקי, בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, בהליכים שננקטו נגדו בלשכת עורכי הדין, בשיתוף הפעולה שלו בחקירה, בחלקו בביצוע העבירות באישומים 2 עד 4, בעונשים שהוטלו על המעורבים האחרים באישומים אלה. כמו כן לקחתי בחשבון את עדותו של עו"ד היכל שציין כי הנאשם החזיר  ללקוחותיו כמחצית הסכום שנטל מהם והתחייב להחזיר את יתרת  החוב.