גזר דין בתיק פ 8784/03

הנאשם, דגני ארנון, הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כפי שנקבע בהכרעת הדין, התברר כי בין הנאשם למתלונן, מאיר לוי, נוצרה היכרות, בשנת 2001, על רקע ביקוריו של הנאשם במסעדה אותה ניהל המתלונן באותה עת. במהלך אותה היכרות, שהתפתחה לידידות, שנרקמה בין הנאשם למתלונן, אף הוזמן המתלונן לביתו של הנאשם, לסופי שבוע. המתלונן שטח בפני הנאשם את כמיהתו לקנות מכונית יוקרתית והנאשם שכנעו, עקב מגבלות שהוטלו בבנק על חשבונו של המתלונן, למסור לידיו סכום של 33,000ש"ח, שיופקדו עבור המתלונן בחשבון הבנק של הנאשם ובכך יתאפשר למתלונן לקנות את אותה מכונית, משאת נפשו, בתנאי "ליסינג". לאחר שהמתלונן מסר לנאשם סכום של 18,500ש"ח, התעורר חשדו כי הנאשם מוליכו שולל ומשדרש את כספו העלה בפניו הנאשם גרסה לפיה סכומי הכסף שמסר לו המתלונן, במספר הזדמנויות שונות, הופקדו בחשבון החברה של הנאשם, בבנק, ואלה יוחזרו במועדים מאוחרים יותר, בהתאם למועדי הפקדתם, "כשיפתחו". אלא שכספים אלו לא הוחזרו מעולם למתלונן, כשהנאשם ניתלה בטענה, שלדידה לא הביא תימוכין כלשהם, כי הכספים שהופקדו על ידיו בחשבון החברה בבנק נתפסו על ידי הבנק, עקב קריסת החברה.

נגד הנאשם הוגש בחודש ינואר 2003 כתב האישום, לאחר שקודם לכן נמחק כתב האישום עקב אי איתורו. הכרעת הדין בעניינו ניתנה בחודש יוני 2005, שלאחריה חדל הנאשם מלהופיע לדיונים שנקבעו בעניינו והוצאו נגדו צווי הבאה רבים, שבחלקם הגדול בוטלו עקב מסמכים רפואיים שונים שהמציא הנאשם וטיעוני הצדדים לעונש הושמעו אך בתחילת חודש ספטמבר 2006.

לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד. גיליון ההרשעות הקודמות שהוגש מעלה כי לחובתו הרשעות קודמות רבות, בגין עשרות תיקים שנפתחו נגדו, שעיקרם בעבירות שעניינן מרמה, הונאה, זיוף והתחזות, החל משנות ה-70, ושבגינם הושתו על הנאשם תקופות מאסר ממושכות, לריצוי בפועל, המסתכמות בשנות מאסר רבות.

בענייננו אין מדובר במעידה מקרית של הנאשם, אלא, כפי שמעלות הראיות, במעשה מרמה, מתוכנן מתחילתו ועד סופו, כשהנאשם מעמיד פנים שהינו שוחר טובתו של המתלונן, קונה את אמונו ומנצל עד תום את ערגתו של המתלונן לקניית אותה מכונית, שאז שכנע את המתלונן להפקיד בידיו הנאמנות את כספו ואף לא נרתע מלטעון כי על המתלונן להמציא לידיו סכום של 33,000ש"ח, למימוש חלומו ולא היסס אף לנקוב בסכום גבוה יותר, שעל המתלונן להוסיף ולשלשל לידיו, כשזה פונה אליו ומבקש כי כספו יוחזר לו.

מסתבר כי עונשי מאסר ממושכים שריצה בעבר, כאמור, לא הרתיעוהו מלחזור לדפוס התנהגות נפסד ופוגעני זה של הונאת הזולת, תוך ניצול אמון ללא סייג שנתן בו המתלונן, שלולא התעשת המתלונן, היתה נמשכת הזרמת הכספים לכיסו של הנאשם, מעבר לסכום שנבלע בכיסיו של הנאשם.

הנאשם מעלה את מצבו הבריאותי, כנימוק לקולא ומוסיף את חרטתו על כישלונו. אף התחשבות מרבית במצבו הבריאותי, כפי שהינו כעולה ממסמך שהוגש, בו נקבעה לו נכות, על ידי המוסד לביטוח לאומי, בשיעור של 60% (ס/1א') אין בו להוות מחסום, על כל ההתחשבות הכרוכה בכך, כנגד הטלת עונש מאסר ממשי, במקרה זה, בשים לב לכך שמדובר בדפוס התנהגות נפסד, שפגיעתו בציבור קשה, שחוזר על עצמו לאורך השנים. מצבו הרפואי הנמשך של הנאשם אינו יכול להקנות תחושה וביטחון של מעין חיסיון לביצוע עבירות, משנמצא כי הנאשם לא למד את לקחו וחזר לדרך הרמייה, כשהוא משטה במתלונן, גוזל את כספו הדל, לאחר שקנה את לבו ורכש את אמונו ואינו מהסס בהמשך אף להציג עצמו כמי שנפגע מהתנהגות המתלונן.

הנאשם גם לא היסס במהלך משפטו ללבוש חזות של מי שנרדף על לא עוול בכפו והוא אף בא בטרוניה למתלונן שההין להגיש תלונה נגדו.

חומרת מעשיו כאמור לעיל וההיבט ההרתעתי הנחוץ בעניינו לרבות הרשעותיו הקודמות הרבות בעבירות מאותו סוג, כאשר מסתבר כאמור כי הנאשם חזר לסורו, כל אלה מחייבים הטלת עונש מאסר ממשי עליו, לרבות פיצוי המתלונן על נזקו.

בסיכומם של דברים אני גוזר אפוא על הנאשם כדלקמן:

א.         21 חודשי מאסר, מתוכם יהיו 9 חודשים לריצוי בפועל ואילו היתרה תהא על תנאי למשך 3 שנים, שתחילת מניינה מיום שחרורו מהמאסר בפועל והתנאי הוא שלא יעבור עבירה על פי סעיף 415 או 418 או 420 לחוק העונשין, במשך תקופת התנאי.

ב.          קנס כספי בסכום של 3,000ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 60 יום מהיום.

ג.           אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצוי כספי בסכום של 18,500 ש"ח למתלונן. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט בתוך 60 יום מהיום.

ד.          אני רואה לנכון להפנות את שימת לב שב"ס למצבו הרפואי של הנאשם, על מנת שינתן לנאשם טיפול רפואי, ככל שיהיה נחוץ לו.

זכות ערעור לנאשם בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,כ"א באלול, תשס"ו (14 בספטמבר 2006), במעמד הצדדים.

הסנגור: