גזר דין בתיק פ 8416/03

א. פתח  דבר

הנאשם עבד כסוכן מכירות בחברת א. ב. בונופיל בע"מ (להלן:"החברה"), בין החודשים אוגוסט 2002 ועד מרץ 2003.

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם, בהנחייתו של אליעזר בונופיל (להלן:"האחר"), פנה לבתי עסק שונים המפורטים בנספח ב' לכתב האישום המתוקן, וחתם עימם  על חוזה, לפיו נטען, כי האחר הינו בעל רישיון משרד העבודה לספק שירותים באמצעות עובדים בעלי נתינות זרה, המועסקים על ידו כדין. הנאשם פעל להחתמת בעלי עסקים כאמור לעיל, וזאת ביודעו שאין לאחר ואין לו עצמו כל אישור לכך.

הנאשם מסר לבעלי בתי העסק, כרטיסי עובד פלסטיים, אשר נשאו את שם העובד הזר ואת תמונתו, ויצר מצג שווא בפניהם, לפיו כרטיס העובד הפלסטי מהווה אישור עבודה ושהייה כדין בישראל, וכן מקנה לעובד ביטוח רפואי, וכל זאת ביודעו שהדברים אינם אמת.

הנאשם  גבה מבעלי בתי העסק, סכום הנע בין 500$ ל- 900$ עבור הנפקת כרטיס עבודה כנ"ל, וכן גבה במקרים מסויימים גם עמלה בגובה 10% - 15% ממשכורות העובדים שסופקו לבעלי בתי העסק. הנאשם העביר לאחר את הכספים שקיבל, ובהתאם לעבודתו - קיבל מהאחר עמלות.

הנאשם  הורשע איפוא, על פי הודאתו בכך שסייע לאחר לקבל במרמה מבעלי בתי העסק, סכומים העולים על סך של 92,756 ש"ח ו- 15,000$ - עבירות על סעיף 415 ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

ב. טיעוני באי כוח הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה הגיעה להסדר טיעון עם הנאשם ובאת כוחו, ולפיו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע, ובאי כוח הצדדים עתרו לבית המשפט להטיל עליו עונש של מאסר על תנאי, וקנס בסך 10,000 ש"ח ב - 4 תשלומים.

ב"כ המאשימה הסבירה הסכמת התביעה להסדר הטיעון, בכך שהנאשם לא היה בעל החברה, והוא לא קיבל עבור עצמו את הכספים שנגבו מבעלי העסק. סכום הכסף הגדול הועבר לאחר, ואילו הוא קיבל מהאחר רק  משכורת על פי עמלות.

ב"כ הנאשם עתרה אף היא לבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון, בציינה שמרשה פעל בהנחיית האחר, ואחריותו הפלילית של מרשה נבעה מכך שהוא "עצם את עיניו".

עוד לטענתה, הנאשם בחר ליטול אחריות על עצמו, הודה בביצוע העבירות, וחסך מזמנו של בית המשפט, ובהודאת הנאשם יש משום חרטה. כמו כן, לנאשם אין עבר פלילי.

ב"כ הנאשם עתרה לבית המשפט לדחות את מועד תחילת תשלום הקנס המוסכם, לתאריך 1.5.05,  וזאת מאחר ומרשה נמצא כיום במעצר ואינו עובד.

טיעוני באי כוח הצדדים לעונש נשמעו בישיבת 27.1.05, ומתן גזר הדין נדחה לתאריך 8.2.05.

במהלך התקופה הנדחית, שבין הטיעונים לעונש ומתן גזה"ד נשמעו ראיות לגבי האחר שמשפטו הופרד מהנאשם שבפני.

פרטי הסדר הטיעון הגיעו לידיעת האחר, ובתאריך 30.1.05, כאשר נודע לו שכוונת התביעה להעיד נגדו את הנאשם שבפני לאחר שיגזר דינו  של האחרון, הוא טען כי הסדר הטיעון שנערך עם הנאשם שבפני - אינו ראוי, וזאת לאור מהות האישומים בגינם נעצר הנאשם שבפני, ועיתוי ההסדר.

ב"כ המאשימה הודיעה לבית המשפט, כי לאור טיעוני האחר, היא ערכה בדיקות מסויימות, ועיתוי הסדר הטיעון עם הנאשם שבפני אינו קשור כלל לעניין מעצרו, ולא היתה לתביעה כל ידיעה לגבי נסיבות מעצרו בעת שהסכימה להסדר הטיעון. 

עוד הוסיפה וטענה, כי הסדר הטיעון אינו נובע מהנחייה כלשהי של גורם משטרתי או אחר.

אליבא דתביעה, קיים הבדל מהותי בין האחר לנאשם, וזאת לאור מהות העבירות וחומרתן, ופועל יוצא מכך, שגם לעניין מידרג הענישה יש לנקוט לגבי כל אחד מהם באופן שונה. ההחלטה  להגיע להסדר טיעון עם הנאשם שבפני, נבעה לטענת התביעה, משיקולים מקצועיים גרידא.

ג.  הענישה ההולמת