גזר דין בתיק פ 8291/05

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג - 1973, (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961.

2. עובדות כתב האישום מלמדות, כי ביום 9.5.05 מכר הנאשם לסוכן משטרתי סמוי סם מסוכן מסוג הירואין, במשקל של 40.38 גרם, בתמורה לסך של 4,200 ש"ח.

3. התביעה בטיעוניה לעונש טענה כי מדובר בעבירה חמורה של סחר בסם מסוכן מסוג הירואין, הידוע בשמו גם "סם המוות", אשר לא אחת קראו בתי המשפט למגר את הנגע האמור בדרך של הטלת ענישה מכבידה ומרתיעה. הדגישה התובעת כי לנאשם הרשעה קודמת אחת בעבירת סמים, עונש אשר הושת עליו בשנת 2000 וכי לא היה בענישה דאז כדי להרתיע את הנאשם מלחזור ולבצע עבירות בתחום הסמים. התובעת הדגישה כי ההסדר אשר גובש בתיק זה, נועד כדי לחסוך מזמנו של בית המשפט, מזמנה של הפרקליטות והמשטרה על כל נדבכיה. בנסיבות אלו עתרה כי יושת על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת, אשר ישקף את מדיניות הענישה הראויה.

4. מאידך, טענו ב"כ הנאשם בזכות הנאשם. לטענתם מדובר באירוע חד פעמי בו נותן הנאשם את הדין בגין מכירת סם מסוג הירואין במשקל של 40 גרם. הדגיש הסנגור, כי בניגוד לעמדת המדינה, אין מדובר בסוחר סמים אשר מצוי בתחום וזאת מבקש הוא ללמוד מן העובדה כי הגם שהתבקש הנאשם, על ידי הסוכן המשטרתי להשיג לו סם בכמות של 50 גרם, הצליח הוא בפועל, להשיג עבור הסוכן רק 40 גרם, באופן המלמד כי אין ידו בכל וכי אין מדובר בגורם דומיננטי מקבל החלטות בתחום סחר בסמים. הסנגור הדגיש את עובדת היות הנאשם בחור צעיר, בן 26, נשוי, אב ל-4 ילדים, כולם קטינים אשר עובד באופן קבוע בשמירה במגרש אוטובוסים של חברת מטיילי "אירוס ירוחם". הסנגור תמך דבריו בתלושי שכר מחברת האוטובוסים המעידה כי עד ליום מעצרו עבד הנאשם באופן סדיר במקום זה החל מחודש יוני 2001.

הסנגור הדגיש את העובדה כי הנאשם עצור מאז חודש ספטמבר 2005, כי מגלה הוא חרטה על מעשיו וכי אין זה המקרה שיש להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת כפי שביקשה המדינה. ההגנה הציגה בפני שורה ארוכה של פסקי דין המלמדים על ענישה מגוונת לתקופות מאסר שונות, הכל בהתאם לנסיבות של כל עניין ועניין אשר בא בפני בית המשפט.

5. נתתי את הדעת לחומרת המעשים בהם נמצא הנאשם מעורב כשהוא מספק סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כה ניכר לסוכן המשטרתי הסמוי. מכמות הסם אשר סופקה לסוכן המשטרתי, ניתן לספק כמות ניכרת של מנות סם בין 400 ל-500 מנות סם. על הצורך במיגור תופעת הסחר בסמים ובפרט כאשר מדובר בהפצת הסם הלבן, הוא סם ההירואין, נכתב רבות על ידי בתי המשפט השונים, כאשר כולם כאחד קראו להשתת ענישה מחמירה ומרתיעה כדי לקדם את האינטרס הציבורי והוא הרחקת כל אלה המעורבים בעולם הפצת הסם, אל מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת.

ראה בין השאר בע"פ 532/88 יעקב בן שימול נ' מדינת ישראל תק-על 89 (2) 1204, בע"פ 1594/96 סאלח אלאדין בן חאלד עקול נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (2), 377, ע"פ 2494/05 עודה אבו קרון נ' מדינת ישראל, דינים עליון כרך עא  834).

מאידך נתתי את הדעת לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לגילו הצעיר ולכאורה לאורח חייו הנורמטיבי, כפי שניתן ללמוד מן העובדה כי עבד באופן סדיר מזה כ-5 שנים במקום עבודה קבוע והשתכר למחייתו ולמחיית בני ביתו.

נתתי את הדעת לעובדה כי הורשע הנאשם בעבר בהחזקת סם מסוג קנאבוס במשקל של 832 גרם שלא לצריכה עצמית, בחודש אוקטובר 2000, באופן המלמד על מעורבותו בעולם הסמים. בית משפט אשר דן בעניינו שם, (ת.פ. 2095/99- שלום באר-שבע), עשה חסד עם הנאשם כאשר השית עליו שם עונש של 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות וכן מאסר מותנה וקנס כספי. נמצא כי לא היה בענישה זו כדי להרתיע את הנאשם מלהמשיך ולעסוק בתחום הסמים וכעת נמצא הוא סוחר בכמות כה ניכרת של סם ההירואין.

כן נתתי את הדעת לעובדה כי הנאשם חסך מזמנו של בית המשפט והודה בהזדמנות הראשונה לאחר תיקון כתב האישום.

הגם זאת אין בכל אלה  כדי להצדיק השתת ענישה מקלה כפי שעתר ב"כ הנאשם ונסיבותיו האישיות של הנאשם, טובות ככל שתיהינה נסוגות הן  מפני העניין הציבורי שבהטלת עונשים מהותיים ומרתיעים על הסוחרים בסמים מסוכנים.

6. לאור כל האמור לעיל, ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלו, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, שכן ענישה הינה בבחינת ענישה אינדיבידואלית, והגם שבנסיבות אחרות הייתי משיתה ענישה מחמירה יותר, הנני אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      מאסר  בפועל ל-3 שנים החל מיום מעצרו 19/09/05.

ב.      מאסר על תנאי ל-12 חודשים, והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת סמים תוך 3 שנים מיום שחרורו.

בקשת המדינה לחלט את רכבו של הנאשם נדחית.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ג באב, תשס"ו (17 באוגוסט 2006) במעמד הצדדים