גזר דין בתיק פ 8230/05

שני הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן אשר ייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע בניגוד לסעיף 499 לחוק העונשין תשל"ז- 1977, גניבה לפי סעיף 384 לחוק הנ"ל, ועבירות בנשק- סחר בנשק שלא כדין- עבירה לפי סעיף 144 (ב 2) לחוק.

הנאשם 2 ביקש לצרף תיק נוסף, ת.פ 8052/06 (מחוזי ב"ש) , ושם הורשע, על פי הודאתו בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות  לפי סעיף 333+ 334 לחוק העונשין, פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334+ 335 לחוק, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.

כתב האישום המשותף לשני הנאשמים, ואשר בו הודו, מפרט כי הנאשם 1, צחי לוי, שירת כחייל חובה בבסיס חצרים, ושם עבד באותה עת הנאשם 2, אורי דבורה, כאזרח,  בעבודות שיפוצים.

במועד כלשהו לפני 4.11.02, קשרו הנאשמים קשר לגנוב נשק מחייל ולמוכרו בתמורה כספית, ואכן כאמור, גנב הנאשם 1 רוס"ר M16 מחייל שסיים תורנות שמירה, ובפארק הסמוך לביתו מסר את הרובה לנאשם 2, תמורת 5,500 ש"ח אשר נתן לו נאשם זה.

הנאשם 2, מספר ימים לאחר מכן, מכר את הנשק לאלמוני, והרובה לא אותר עד היום.

כתב האישום שהודה בו הנאשם 2, אורי דבורה, נשוא ת.פ 8052/06, ואשר צורף לתיק זה, עוסק בסכסוך שפרץ בין הנאשם לבין מתלוננים שהם גיסים דרור אוזן וליאור כחלון.

הנאשם 2 הועסק בשיפוץ ביתו של דרור ובשל מחלוקת על טיב העבודה, סירב דרור לשלם לו כספים מסויימים ואז איים עליו הנאשם כי אם לא ישלם אזי הוא, דרור, וכן אדם בשם משה שדרכו הוזמנו שירותי השיפוץ של הנאשם, שניהם יפגעו.

ביום 15.12.06, בשעות הערב, הגיעו ליאור, וחיים אוזן, אחיו של דרור, לפתח הבניין בו מתגורר נאשם 2, וביקשו ממנו לבוא לשוחח עימם אודות הסכסוך הכספי והוא הגיע למקום כשהוא אוחז בכל אחת מידיו בסכין.  כאשר ליאור פנה אליו וביקשו להרפות מהסכינים, משום שבאו לשוחח עימו ולא כדי לריב, הנאשם סירב לכך, ודרש את כספו, ומשלא נענה על ידי ליאור שטען שהעבודה לא נעשתה כהלכה, הניף סכין לעבר ליאור, אשר נרתע לאחור, נפל ארצה והרים בידו אבן.

ליאור קם, השליך את האבן מידו וניגש אל הנאשם, וזה גרם לו באמצעות תחבולה להפנות את מבטו לכיוון אחר, ואז הנאשם דקר את ליאור מצידה החיצוני של זרועו השמאלית, כאשר הסכין חודרת אל צד שמאל בחזהו של הקורבן.

כאשר חיים דחף את הנאשם, האוחז בסכינים, כדי להגן על ליאור, נחתך חיים בחלק העליון של האמה השמאלית.

הנאשם החל לרדוף רגלית אחרי חיים כשהוא אוחז בכל יד בסכין, וחיים השליך במנוסתו אבן לכיוון הנאשם, אך זו פגעה בכלי רכב סמוך, ואז הנאשם הרים אף הוא את האבן והשליכה לעבר חיים ואז נמלט מהמקום.

לאחר ששני הנאשמים הורשעו,  בכתב האישום המשותף לשניהם, בגין עבירת הנשק, ולאחר שנאשם 2 הורשע בכתב האישום הנפרד בגין עבירת הדקירה והאיומים דלעיל, ובטרם הטיעונים לעונש, הוזמנו תסקירים משירות המבחן עבור שניהם, ולאחר מכן נשמעו הראיות לעונש והטיעונים בעניינם.

אשר לנאשם 1- צחי לוי:

מדובר בצעיר כבן 25 כיום, רווק המתגורר בבית הוריו, וחסר עבר פלילי.

במסגרת הראיות לעונש, הוגשו זכ"ד לגבי החזרת כספי התמורה שניתנה בעד הרובה הגנוב, לידי משטרת ישראל, דבר שנעשה על ידי הורי הנאשם, וכן הוגשו מכתבי המלצה ושבח מאת הרב משה גומרי, רב בית הכנסת "עוז ותעצומות" בבאר שבע,  ממפקדו בצבא רנ"ג בורפקר ראובן ומגמ"ח "וירוץ אברהם",  וכן ממנהל הפרוייקט שם הועסק הנאשם מטעם חברת ארקיע.

מפקדו של הנאשם, ראובן בורפקר, גם העיד בבית המשפט וסיפר שהיה מפקדו בחיל האוויר כאשר מדובר בעבודה כמכונאי בתפקיד קשה מאוד שיש בו אחוזי נשירה גבוהים, ושעות עבודה בלתי שגרתיות ובכל אלה עמד הנאשם היטב והצטייר כחייל חיובי מאוד.

העד סיפר כי מדובר בבחור רגוע, המשקיע בעבודה, ולא היו נגדו כל טענות, והעד אף מייחל שגם כיום יהיו לו עובדים כאלה.

גם הרב משה גומרי העיד במסגרת ראיות ההגנה לעונש, וסיפר שהנאשם היה לעזר רב בארגון אירועים בבית הכנסת ותמיד נתן יד לסייע בכל שהתבקש, כולל פעילות במסגרת עמותה המחלקת אוכל למשפחות נזקקות, והנאשם גם עזר לנערים מוגבלים.

מתסקירי שירות המבחן בעניינו, למדנו שהנאשם 1 הוא בעל אורח חיים נורמטיבי, החפץ בהצלחה והשגיות, הקשר שלו עם משפחתו טוב, הוא השלים את שירותו הצבאי המלא בחיל האוויר, ואז גם ביצע את העבירה הנדונה (שנחשפה רק לאחר שחרורו).