1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, עם שני נאשמים אחרים (נאשמים 1 ו-2) שנידונו בנפרד, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, וסחיטה באיומים.
2. על פי עובדות כתב האישום, שתוארו בגזר דינם של הנאשמים האחרים, הלווה הנאשם 1 למתלונן, רן מלמד, שהינו קרוב משפחה של נאשם 1, סך של 1000 דולרים. המתלונן לא שילם חובו, ואז נקשר קשר בין הנאשמים לסחוט את המתלונן באיומים על מנת לאלצו לשלם את חובו.
במספר הזדמנויות, בין התאריכים 16.7.2006- 19.7.2006, יצרו הנאשמים קשר טלפוני עם המתלונן, ואיימו עליו שאם לא ישלם חובו לנאשם 1 ייפגע. הנאשמים הבהירו לו באותן שיחות, כי מעורבים עבריינים, ביניהם ערבים, בגביית החוב - עובדה שלא הייתה נכונה - ואף התבטאו במבטא ערבי, תוך השמעת איום כי אם לא ישלם את חובו עד יום שננקב, "יפסיד", וכי יפצעו אותו ו"יעלו" אותו על מונית למקום סתר בו יטופל על עבריין ממוצא ערבי.
בשיחת טלפון שקיים נאשם 2 עם המתלונן ביום 20.7.2006 נקבע מקום מפגש לצורך מסירת כספי החוב, ובשעות הערב באותו יום, הגיע הנאשם 2 ברכבו של נאשם 1, למקום המפגש עם המתלונן, וזה העביר לנאשם 2 סך של 1000 ש"ח, לאחר שתיאם העברת הכספים עם המשטרה.
3. על שני הנאשמים האחרים בפרשה נגזר עונש שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, ונקבע כי יוכלו לרצותו בדרך של עבודות שירות, אם יימצאו מתאימים לכך. עניין זה טרם הוכרע. בנוסף הוטל עונש מאסר מותנה של שישה חודשים, וקנס בסך של 7500 ש"ח.
4. הנאשם נעצר ביום 20.7.2006 עד יום 23.8.2006. בעקבות הפרת הוראה הקשורה בתנאי השחרור ממעצר, הוחזר הנאשם למעצר ביום 18.4.2007.
5. הנאשם יליד 1983, הורשע בעבר בעבירות נגד הרכוש, סמים מסוכנים, היעדר מהשרות, ותקיפת בת זוג. בגין התקיפה גזר עליו בית משפט השלום בקרית גת, ביום 14.5.2006, מאסר מותנה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור "כל עבירת אלימות", וכן התחייבות להימנע מכל עבירת אלימות במשך שנתיים מיום מתן גזר הדין (תיק פ-
932/05). ב"כ הנאשם מסכים לדעת התביעה כי העונש המותנה הינו בר הפעלה.
6. שירות המבחן נמנע בתסקירו ממתן המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, נוכח התרשמות מהתנהגות מניפולטיבית, והצהרות מילוליות של הנאשם על רצון בקשר עם שירות המבחן המבוססות על חשש מתוצאות ההליך המשפטי, ולא על כוונה כנה לבחון באופן מעמיק בעזרת שירות המבחן, את התנהגותו השלילית במהלך השנים.
7. ב"כ הנאשם סבור כי ניתן להטיל גם על נאשם זה עונש דומה לזה שהוטל על שותפיו למעשה, שיכלול גם את המאסר המותנה שיופעל, ולהורות כי ירוצה בעבודות שירות. בעניין זה צויין כי עברו הפלילי של נאשם 2 אינו מבוטל אף הוא, וגם לגביו לא ניתנה המלצה חיובית של שירות המבחן. עוד צויין כי חלקו של נאשם 2 במעשה העבירה עלה על זה של הנאשם דנן. הוסבר כי מעורבותו של הנאשם במעשה באה על רקע רצונו לעזור לנאשם 1 לגרום להחזרת חובו של המתלונן, ובאופן זה יוכל נאשם 1, החייב לכשעצמו כספים לנאשם דנן, להשיב לנאשם את חובו.
8. בגזר דינם של המעורבים האחרים ציינתי את היבטי החומרה של התנהגות הנאשמים כמו גם מרכיבי הקולא. הבהרתי מדוע אין להבחין בין מידת העונש שיש להטיל על הנאשמים השונים, חרף עברו החיובי של נאשם 1, שאינו עומד לזכות הנאשמים האחרים.
עניינו של הנאשם דנן אינו שונה. הוא נתן ידי למעשה סחיטה באיומים, שנועד להלך אימים על המתלונן, וזאת כפי שהובהר על ידי ההגנה, מתוך מטרה להשיב לעצמו את חובו של נאשם 1. נותן אני משקל להודאת הנאשם באשמה, והבעת חרטתו, וכן לעונש שנגזר על שותפיו לעבירה מתוך בחינת עקרונות אחידות הענישה, ואולם רואה אני בחומרה את העובדה כי הנאשם נידון כחודשיים לפני ביצוע העבירה הנוכחית, לעונש מאסר מותנה והתחייבות שלא לבצע עבירות אלימות כלשהן, ואולם חזר לסורו, כאילו לא אירע דבר.
כאמור, אין הצדדים חלוקים לעניין אפשרות הפעלת התנאי שנקבע לגבי כל עבירת אלימות, הגם שהנאשם לא ביצע עבירה של אלימות פיזית. יש החולקים על אפשרות הפעלת תנאי מעין זה, מקום שננקטת אלימות מילולית בלבד (ראו: ע"פ(חיפה) 2859/02, שוקרון נ. מ"י, ולעומתו, ע"פ (ת"א) 71009/00 פלוני נ. מ"י), ואולם סבור אני כי מקום שבו נוסח התנאי באופן רחב וחובק כל אלימות, וביסודות העבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין בו הורשע הנאשם, כלולה גם התנהגות מאיימת מכל סוג, העשוייה להיות גם התנהגות בעלת גוון אלים, אף אם לא נוצר מגע פיזי, הרי שניתן לקבוע כי הנאשם אכן הפר את התנאי שהושת עליו, כמוסכם על הצדדים.
9. סופו של דבר, גוזר אני על הנאשם עונשים אלה:
12 חודשי מאסר מהם 6 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה מותנית לשלוש שנים שהנאשם לא יעבור כל עבירה של איומים או אלימות כנגד הזולת.
עונש המאסר המותנה בן שלושת החודשים שהוטל בתיק פ - 932/05, יופעל, באופן שחודש אחד יצטבר לעונש המוטל וחודשיים יחפפו עונש זה. סך הכל ירצה הנאשם 7 חודשי מאסר מהם ינוכו תקופות המעצר מיום 20.7.2006 עד יום 23.8.2006, וכן מיום 18.4.2007 ועד היום.
קנס בסך של 7500 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 14 יום מיום השיחרור ממאסר בתיק זה.
הנאשם ישא בתשלום ההתחייבות בסך של 1000 ש"ח, אותה הפר בביצוע העבירה בה הורשע.