גזר דין בתיק פ 8205/06

1.                   הנאשם הורשע לאחר שהוכרע דינו בעבירות של קשירת קשר לעוון, לפי סעיף        499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של כניסה לישראל לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיפים 10 ו-62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, עבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין, עבירה של החזקת כלי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.

2.                   הרשעתו של הנאשם בעבירות אלו באה לאחר שנקבע כי הנאשם שהינו תושב הרשות הפלסטינית נכנס לתחומי מדינת ישראל שלא כדין וקשר קשר עם אדם אחר לבצע עבירת עוון כשלשם קידום הקשר הצטיידו בכלי פריצה וכן בכלי רכב מסוג סובארו החשוד כגנוב. (להלן: " הרכב").

ביום 5.7.06 נהג הנאשם בכלי הרכב בכביש 40 וכאשר הגיע לצומת ניר בנים סימנו לו שוטרים אשר הקימו בצומת מחסום משטרתי מזוהה לעצור. הנאשם אשר הבחין בשוטרים לא נענה לדרישתם והמשיל בנסיעה מהירה אשר היה בה כדי לסכן את אחד השוטרים אשר היה במקום ואשר נאלץ לקפוץ הצידה כדי להימנע מפגיעה. הנאשם המשיך בנסיעה מהירה ופרועה כשהוא מסכן חיי אדם בנתיב תחבורה. לאחר נסיעה ממושכת עצר הנאשם את נסיעתו בשולי הכביש ירש מהרכב והסתתר בצמחיה שבאזור. כאשר הגיעו השוטרים והחלו בחיפושים ולאחר שהבחין בו אחד השוטרים החל הוא במנוסה עד אשר הצליח אחד השוטרים לעצור אותו.

3.                   התביעה בטיעוניה לעונש עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם על כי לא בחל להיכנס לתחומי מדינת ישראל כאשר אין בידיו היתר שהיה כדין ולאחר שקשר קשר עם אחר לבצע עבירה פלילית, כשהם נוסעים ברכב גנוב. כן עמדה על חומרת הנסיבות בהן ביצע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה כשהוא נוהג בצורה פרועה לאורך קילומטרים ארוכים בבריחה מידי השוטרים אשר ביקשו לעכבו כאשר אין הוא בוחל אף לסכן את אחד השוטרים במנוסתו.

התביעה ביקשה להשית על הנאשם ענישה מוחשית והרתעתית ההולמת את חומרת הנסיבות.

4.                   מנגד עמד הסנגור על נסיבותיו של הנאשם על כי מדובר בנאשם צעיר בן 22 בן למשפחה המונה 16 נפשות תושבי הרשות הפלסטינית. עמד הסנגור על העובדה  כי האירוע לא הסתיים בנזקי רכוש או גוף. וביקש כי בית המשפט יגלה הבנה למצוקה אליה נקלע הנאשם כאשר ביקש שלא להיתפס על ידי אוכפי החוק והכול מן החשש כי יישפט וישלח לכלא. הסנגור עמד על תנאי הכליאה הקשים של הנאשם ועל העובדה כי כתושב השטחים לא יזכה לביקורים ולחופשות. לפיכך עתר כי בית המשפט לא ימצה עימו את הדין.

5.                   שירות המבחן חזר על עיקרי נסיבותיו האישיות של הנאשם ולא בא בכל המלצה בעינינו בין השאר מאחר ואינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו.

6.                   העבירות בהן הורשע הנאשם הינן חמורות במיוחד. המדובר בנסיבות בהן נכנס הנאשם לתחומי מדינת ישראל לבצע עבירות רכוש ביודעו כי תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה בגין שהיה בלתי חוקית בישראל וכן בגין עבירות רכוש. חומרת מעשיו מקבלת משנה תוקף כאשר ברח משוטרים אשר ביקשו לעכבו והכול כשאין הוא בוחל אף מלסכנם ולסכן אחרים העונשים שימוש בכלי תחבורה.

אודות חומרת העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בנסיבות של ביצוע מרדפים מסוכנים ומטורפים בכבישי ישראל, במנוסה מן השוטרים, תופעה אשר הפכה ל"מכת אישור" באזור הנגב, נתנו בתי המשפט השונים את הדעת ובפרט בית המשפט העליון אשר חזר והדגיש את צו השעה הקורא להחמיר בעבירות אלה כדי למגר או למצער לצמצם את התופעה וקבע רף ענישה ראוי של 4 שנות מאסר בנסיבות של ביצוע עבירה זו. (ראה ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן , דינים עליון, כרך סט' 852)

7.                   בנסיבות העניין לאחר ששקלתי את הטיעונים לעונש סבורה אני כי יש לדחות את נסיבותיו האישיות של הנאשם אל מול האינטרס הציבורי הקורא להרתיע ולגמול לעבריינים מסוגו זה של הנאשם. כל נסיבה אישית אותה הביא בפני נדחית מפני מסוכנותו ומפני התנהגותו פורעת החוק המחייבת השתת ענישה גומלת ומרתיעה.

חומרת יתר יש ליחס לנאשם אשר צבר לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש ושהיה בלתי חוקית בישראל ואף תלויים ועומדים נגדו מאסרים מותנים ברי הפעלה וכי לא היה באלה כדי להרתיעו מלחזור ולבצע עבירות דומות ואף התעוזה להימלט מאנשי החוק. בהינתן כל אלה נדרש הוא לתת את הדין כעת.

8.                   לפיכך, הנני מוצאת לנכון להשית עליו את העונשים הבאים:

א.   מאסר בפועל ל- 4.5 שנים מיום מעצרו 5.7.06.

ב.   מאסר על תנאי בן 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יבצע כל עבירת רכוש או עבירת פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו.

ג.    מאסר על תנאי בן 6 חודשים והתנאי שהנאשם לא יבצע כל עבירה על פי חוק כניסה לישראל.

באין בקשה מטעם המדינה אינני מפעילה את המאסרים המותנים התלויים ועומדים

כנגד הנאשם.

ניתן היום כ"ה בתמוז, תשס"ז (11 ביולי 2007) במעמד הצדדים