הנאשם הורשע בכתב אישום מתוקן, בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.
בתאריך 24.5.2006, בשעה 22:00, שהה הנאשם וכמה מחבריו, ליד פאב סטודנטים, ברחוב אלכסנדר ינאי, בבאר שבע. בשלב מסוים, נכנס הנאשם לפאב ונטל במהירות מעל שולחן אליו הסבו המתלוננים, א.ל (להלן: מתלונן 1) וש.י. (להלן: מתלונן 2), שלושה טלפונים ניידים ומכשירMP4 השייכים למתלוננים, ונמלט מהפאב. המתלוננים דלקו בעקבותיו, ואולם הנאשם וחבריו היכו נמרצות את שני המתלוננים. בשלב זה, הנאשם שלף סכין ודקר את המתלונן 1 מספר דקירות, בשתי ידיו, בפניו ובחזהו. פצעי הדקירה בחזה ובפנים היו שטחיים. למתלונן 2 נגרמו שריטות וחבלות עקב הכאתו. מתלונן 1 הועבר לבית חולים שם נתפרו פצעי הדקירה. מתלונן זה העיד בפני בית המשפט לעניין השלכות פציעתו והסבל שנגרם לו בעטייה, פיזית ונפשית.
יצויין כי החפצים הגנובים נשמטו לקרקע במהלך העימות האלים ולא נלקחו.
הנאשם נידון בעבר פעמיים בגין עבירות של החזקת סכין או אגרופן למטרה לא כשרה.
ממצאי תסקיר שירות המבחן בעניינו, עולה, כי הנאשם יליד שנת 1986, עלה ארצה בשנת 1994 מאוזבקיסטן, עם סבתו שגידלה אותו, עד פטירתה לפני כשנתיים, לאחר שהוריו נטשוהו. אביו של הנאשם שהגיע ארצה בהיותו של הנאשם בן 14, הינו בעל דפוסי התנהגות עבריינים ושהה בכלא. הנאשם לא השתלב במסגרת מוסדות לימוד ופנימיות בשל התנהגות אלימה. מות סבתו, ופרידה מחברה, גרמו לו לדיכאון עמוק, והוא חדל לשתף פעולה עם גורמי טיפול שונים בקהילה. הגב' אירית פינק, עובדת סוציאלית, ששימשה מדריכה של הנאשם בהיותו בן 13, ושומרת מאז על קשר קבוע איתו, העידה מטעם ההגנה, כי אכן התרשמה מכלי ראשון, מעוצמת ההשפעה של הניתוק מסבתו וחברתו, שנכפה על הנאשם תוך תקופה קצרה יחסית.
התרשמות שירות המבחן הינה כי הנאשם הפנים נורמות התנהגות עברייניות, ומתקשה בשל חסכים רגשיים וטראומות ילדות, לנהל אורח חיים תקין. הנאשם מתרץ ביצוע העבירה במצוקה כלכלית, ממעיט מחומרת העבירה, ועמדותיו מצביעות על סיכון להישנות התנהגות עבריינית. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית נוכח התנהגותו בעייתית של הנאשם במסגרות שונות בעבר, העדר מסגרות טיפול סגורות המיועדות למבוגרים, התייחסותו השטחית של הנאשם לבעייתיות התנהגותו, והעדר תובנה בדבר הצורך לערוך שינוי בדפוסי התנהגותו. הגב' פינק, סבורה, בניגוד לעמדת שירות המבחן, כי הנאשם מבין דווקא את חומרת התנהגותו, וכי קיים בו פוטנציאל אמיתי לשיקום.
הנאשם עצמו מביע חרטה, ומבקש הזדמנות נוספת להוכיח כי לא יחזור לסורו.
מעשה העבירה שביצע הנאשם חמור מאד בנסיבותיו. תחילתו בגניבה מתוכננת של רכושם של המתלוננים, המשכו בהכאתם של הנאשם וחבריו, וסופו בדקירת המתלונן מספר פעמים. רבות דובר על תופעת הסכינאות, והקלות הבלתי מובנת בה נעשה שימוש בכלי נשק אלה למטרות עברייניות. הנאשם סיגל לעצמו כך נראה נוכח עברו, הרגל של קבע, להסתובב עם סכין, ועשה בה שימוש נמהר למטרות שוד. בעניין זה איני מקבל את טענת ההגנה המשתמעת כי העניין היה מסתיים ללא שליפת סכין אלמלא ה"היתקלות" עם המתלוננים, עקב יוזמתם למנוע הגניבה. טענה זו הינה בבחינת היפוך יוצרות, שיש בה כדי להרתיע קורבנות עבירה להגן על עצמם ורכושם מפני מעשי עבירה המכוונים נגדם. לא למותר לציין, על פי תיאור הנסיבות לעיל, כי לא ברור כלל מדוע הוסיף הנאשם ודקר את המתלונן מספר דקירות, לאחר ששני המתלוננים הוכרעו על ידי אלימותם של הנאשם וחבורתו, לפני השימוש בסכין. אין צורך גם להרבות מילים לעניין הסיכון לתוצאות הרות אסון, ואף קטלניות, העלולות להיגרם בלהט אירוע אלים מסוג זה, ושמתבצעות מספר דקירות המכוונות לאברי גוף רגישים.
נוכח האמור ברורה עמדת התביעה הסבורה כי יש מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר ממשי וממושך. צורכי ההרתעה וההגנה על הציבור השלו והתמים, המבקש לנהל שיגרת חיים במקומות ציבוריים ובאתרי בילוי, ללא פגע וחשש לרכוש ולגוף, מחייבים הטלת עונשים שיש בהם כדי לבלום ממדי תופעה מדאיגה ומחבלת זו, שאותותיה על קורבנות העבירה אינם נמחים.
צודק הסניגור בטיעונו כי יש ליתן משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם. בעיקר לעניין גילו הצעיר, ונוכח התרשמותה של הגב' פינק, המכירה את הנאשם מקרוב, מזה שנים, כי לא פסו עדיין סיכויי השיקום בעניינו, וזאת על אף הקשיים עליהם עמד שירות המבחן בתסקירו. אציין כי אין לי ספק כי הנאשם זועזע מפטירת סבתו, דמות תומכת ומרכזית בחייו, אולם גם אם בשל כך התדרדר מצבו של הנאשם עד כדי ביצוע עבירות חמורות והמטת סבל רב לזולת, לא יוכל לשמש הדבר נימוק לקולת הדין.
עוד נותן אני משקל ממשי להודאת הנאשם והבעת חרטתו.
נוכח האמור גוזר אני על הנאשם עונשים אלה:
א. 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל שיימנו מיום מעצרו של הנאשם 30.5.06.
ב. 12 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, שמניינם מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע, או כל עבירת פשע שעניינה אלימות נגד הזולת, או עבירת פשע נגד הרכוש.
הנאשם יפצה את המתלונן א.ל. בסך של 7500 ש"ח. ואת המתלונן ש.י בסך של 2500 ש"ח. הנאשם ישא בתשלום הפיצוי תוך 90 יום מיום שיחרורו ממאסר.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום ז' בטבת, תשס"ז (28 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים
_________________
י. צלקובניק - שופט