גזר דין בתיק פ 8155/05

1.         הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הראיות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

הנאשם 1 הורשע בנוסף בעבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 10+62 לפקודת התעבורה ובעבירה של סירוב להיבדק, עבירה לפי סעיף 169 ו(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

2.         עובדות כתב האישום בהן הורשעו הנאשמים הן כדלקמן :

            לנאשם 1 מעולם לא הונפק רישיון נהיגה.

בתאריך 18.5.05 בשעה 11:20 לערך, סמוך למרכז המסחרי ברהט, נהג הנאשם 1 ברכב מסוג מיצובישי (להלן:"הרכב") הרשום על שמו, כשלצידו יושב הנאשם 2.

במקום ובמועד הנ"ל, הבחינו ברכב שוטרים שנסעו ברכב בעל לוחית זיהוי משטרתית.

עם הגעת השוטרים ברכבם במקביל לרכב, עת חנה הרכב במקביל למדרכה, פנו אל הנאשם 1, מבעד לחלונו הפתוח, הזדהו כאנשי משטרה ושאלו אותו לגבי מעשיו במקום. הנאשם 1 שלח ידו אל מתנע הרכב והניעו.

השוטר נאור זינק לעבר חלון הנהג, תוך שהוא קורא "משטרה עצור" והכניס את פלג גופו העליון מבעד לחלון הנהג, תוך שהוא מנסה לשלוח את ידו אל מתג מתנע הרכב, כדי לדומם את המנוע.

הנאשם 1 לחץ על דוושת הגז עד תום והחל לנסוע לפנים, במקביל למדרכה, כאשר פלג גופו העליון של נאור בתוך הרכב ופלג גופו התחתון מחוץ לרכב. 

שני הנאשמים, תוך כדי נסיעת הרכב, נאבקו בשוטר נאור וניסו להשליכו אל מחוץ לרכב הנוסע. 

במהלך דברים אלה, השוטר אולג החל לנסוע במקביל לרכב, כדי למנוע מהנאשם 1 לסטות שמאלה ולברוח. הנאשם 1, אשר לא יכול היה לסטות עקב הרכב המשטרתי הנוסע במקביל אליו, נסע במהירות היישר לעבר רכב טויוטה שחנה בניצב למדרכה, התנגש בו בעוצמה ונעצר.

מעוצמת ההתנגשות הוטח השוטר נאור לעבר שמשת הרכב, אשר נסדקה עקב כך. לשוטר נאור נגרמו מספר שטפי דם ושריטות בגבו, בבטנו בחזהו וברגליו.

הנאשמים, בשלב זה, התנגדו למעצרם ותקפו את השוטרים, עד שנכבלו. השוטרים גם הותקפו ע"י אחרים שהתקהלו.

בתחנת המשטרה סירב הנאשם 1 לדרישה להיבדק בדיקת מאפייני שכרות בגופו.

3.         בהכרעת הדין קבעתי, על פי עדויות השוטרים שהיו מהימנות עלי ובדחותי בחוסר אמון את עדויות הנאשמים, כי הנאשמים ידעו מלכתחילה שמדובר בשוטרים, הן בשל כך, שהנאשם 1 הכיר מי מהשוטרים היכרות מוקדמת, הן בשל כך, שהשוטרים הזדהו כשוטרים בפני הנאשמים כשהגיעו למקום והן בשל כך, שרכבם היה בעל לוחית זיהוי משטרתית.

בנוסף, קבעתי על יסוד עדויות השוטרים כי שני הנאשמים דחפו את השוטר נאור, אשר ניסה לעצור את הרכב, במטרה להוציאו מהרכב.

הקביעה בדבר מעורבות הנאשם 2 בדחיפת השוטר נאור, מתבססת בעיקרה על עדותו של השוטר נאור, אשר היה בתוך הרכב, ויודע היטב מי תקף אותו.

במעשיו אלה, הפך הנאשם 2 עצמו שותף למעשיו של הנאשם 1. הנאשמים פעלו בצוותא חדא במטרה למנוע עיכובם או מעצרם כדין.

השליטה על הרכב, גם עת שהכניס השוטר נאור את פלג גופו העליון לרכב כשהנאשם 1 החל בתנועה ותוך כדי התנועה עד לעצירת הרכב, היתה, כפי שהעיד השוטר נאור, כל הזמן אצל הנאשם 1.