גזר דין בתיק פ 8148/06

הנאשמים הודו, במסגרת עסקת טיעון, בעבירות של כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות, ו הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בהתאמה לפי הסעיפים 377, 379 ו- 382 (א) וסעיף 275, לחוק העונשין - התשל"ז 1977.

בתאריך 22.5.06, לפנות בוקר נפרץ ביתו של הנאשם מס' 2 בשבט אבו כף, ונגנב משם תיק שבו היה כסף רב. הנאשם 1, אביו של הנאשם 2, ונאשם מס' 3, שהינו דודו, חשדו בשני המתלוננים, קטין יליד  1990, (להלן: "המתלונן מס' 1") ובאדם נוסף (להלן:" המתלונן מס' 2") כי ביצעו את הגניבה, והחליטו לכלוא אותם ולהפעיל עליהם לחץ בדרך של איומים, עד שיתרצו ויחזירו את הגניבה.

בעקבות  תכנון משותף זה, ביצעו הנאשמים מספר פעולות אסורות.  המתלונן 2 הובא לביתו של נאשם 2, שם תקף אותו הנאשם 3 בכך שבעט בחזהו ומשך באוזניו, ושבר מקל וניסה להכותו. הנאשם 1, הורה לנאשמים האחרים כי לא ישחררו את המתלונן 2 אלא ישליכו אותו לבור כנקמה על כך שלא מצאו את הכסף.

במקביל, המתלונן 1 הובא על ידי הנאשמים לביתו של הנאשם 2. אימו של המתלונן 1 שנלוותה אליו הורחקה מהבית בדחיפות, והנאשמים חקרו את המתלונן לגבי מעורבותו במעשה, תוך השמעת איומים כי יבולע לו. בסופו של דבר הודה המתלונן 1 כי ביצע את הגניבה עם המתלונן 2.

בשלב כלשהו הגיעה ניידת משטרה למקום ואז נטלו איתם הנאשמים 2 ו - 3 את שני המתלוננים ברכבם. המתלונן 1 הושב ליד הנהג והמתלונן 2 הוכנס לתא המטען, תוך שהנאשמים מאיצים מהירות נסיעתם כדי לחמוק מהניידת. לאחר שאזל הדלק ברכב ברח הנאשם 2  מהמקום כשהוא נוטל עימו את המתלונן 1, והנאשם 3 הצליח לשכנע את השוטרים כי לא ארע דבר, ואלו חזרו על עקבותיהם.

הנאשמים 2 ו - 3 המשיכו להחזיק במתלונן  1 עד שזה החזיר להם את הכסף, באותו יום עצמו.

במסגרת הסדר הטיעון בתיק,  מבקשת התביעה להטיל על הנאשמים עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות בנוסף לעונש מאסר מותנה. התביעה הבהירה, כי ביסוד בקשתה עומדים קשיים ראייתיים להוכחת האישומים.

ב"כ הנאשמים הצביע על כך, כי כתב האישום המקורי כלל עבירות חמורות יותר באופן מהותי. 

עוד צויין, כי לכל אחד משלושת הנאשמים הרשעה קודמת אחת בעבירת רכוש, ואין מדובר לפיכך, בעבר מכביד.

התחבטתי לא מעט, אם יש מקום לכבד את בקשת הצדדים ולהטיל על הנאשמים את העונש המוצע. אין ספק שעונש זה מופלג בקולתו. הנאשמים נקטו בפעולות חמורות של איומים, אלימות וחטיפה לשם החזרת רכושם. ידם של המתלוננים הייתה אכן במעל, ואולם אין להסכין בשום אופן עם מעשים מעין אלה, שיש  בהם משום עשיית דין עצמית בדרכים פסולות, החותרות תחת שלטון החוק.  

מנגד, יש ליתן משקל רב להודאת הנאשמים, שיש עימה, לא רק חיסכון בזמנו של בית המשפט, אלא נוכח הצהרת התביעה, גם אפשרות מעשית להביא את הדיון לידי סיום, חרף מכשלות ראייתיות, שמניח אני כי היו כבדות משקל, נוכח עמדתה של התביעה בתיק. יש להתחשב בנוסף, בכך שלא נטען כי המתלוננים ניזוקו, פיזית, עקב התנהגותם של הנאשמים, שתכפה למעשה הגניבה, והסתיימה באותו יום ממש, עם התרצותו של המתלונן 1 להחזיר שלל הגניבה.

סופו של דבר החלטתי לכבד את עמדת הצדדים ככל שהיא נוגעת להימנעות מהטלת מאסר ממשי, וגוזר אני על כל אחד מהנאשמים עונשים אלה:

א.         6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, על פי חוות דעת הממונה. נאשם 1 ירצה עונש זה ב"מעש" באר שבע, רחוב מכס בינטי 3; נאשם 2 ירצה עונש זה בבית כהן, רחוב שז"ר 2, באר שבע; נאשם 3 ירצה עונש זה, בגן הזאולוגי בבאר שבע, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוות דעת הממונה על עבודות השירות,  מהעונש שהוטל על נאשם מס' 1, ינוכו 23 ימים בהם שהה הנאשם במעצר.

מהעונש שהוטל על נאשמים מס' 2 ו - 3, ינוכו 9 ימים בהם שהו נאשמים אלו במעצר.

ב.         12 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, שכל אחד מהנאשמים, לא יעבור, תוך שלוש שנים, עבירה בה הורשע, או עבירה הכלולה בפרק י,  סימן ז' או ח', לחוק העונשין תשל"ז- 1977. 

ג.          על כל אחד מהנאשמים מוטל קנס בסך של 10,000 ש"ח שהנאשמים ישלמו תוך 60 ימים, או ארבעה חודשי מאסר תמורתו.

תחילת ריצוי העונש בעבודות שירות ביום 7.1.2007.

ד.         ההפקדות במסגרת ב"ש 20914/06, יועברו לנאשמים 1,3 באמצעות עו"ד יוסף, ולנאשם 2, באמצעות עו"ד אלקרינאווי. 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.